זוגיות

שלום, אני בת 34, רווקה ונמצאת בטיפול כבר כמה שנים, הגעתי לטיפול בעקבות חוסר ההצלחה שלי למצוא קשר, בעבר היו לי 2 קשרים ארוכי טווח ומשמעותיים מאד אך מאז הפרידה האחרונה, לפני 8 שנים אינני מצליחה למצוא קשר יותר משבועיים, במהלך הטיפול עלו בעיות אחרות שהיו דחופות בשעתן אך עד היום אינני מצליחה להחזיק מעמד בקשר יותר מכמה ימים, ברור לי שזה כנראה משהו שאני משדרת כי הדפוס הוא קבוע , מישהו ראוי תמיד יעזוב, גם אם בהתחלה שיכנע כמה הוא מעוניין בקשר רציני, אני מאד מתוסכלת מהמצב, הטיפול מאד עזר לי להבין שבעצם אינני פחות מאף אדם אחר אולם אין לי מושג איך להעביר את המידע הזה לפועל??? אשמח מאד לשמוע תגובות ואולי כמה עצות על מה צריך להשתנות תודה

כתבת כי מישהו ראוי תמיד יעזוב ומכאן אני מבינה כי כנראה בפנים את חשה כי אינך ראויה, אחרת מדוע שגבר ראוי לא יהיה איתך? מה שאת חשה כלפי עצמך הוא מה שאת מקרינה. אני שמחה שבטיפול הבנת שאינך פחות מאף אחד אך אני תוהה האם ההבנה שלך היא רציונאלית בלבד או מופנמת. כלומר- האם את חושבת שאינך פחות מאף אחד או האם את מרגישה כי אינך פחות מאף אחד. יכול להיות פער בין מה שהראש מבין ויודע לבין מה שהלב מרגיש ומקבל. ההבנה לא בהכרח מביאה לשינוי הרגשות במיידי, זהו תהליך וההבנה היא בהחלט צעד ראשון. תמשיכי בטיפול כי נראה שהוא עוזר ולמרות שזה קשה תנסי להעזר בסבלנות, את בדרך הנכונה ותזכרי שקיצורי דרך אינם מובילים לשום מקום. בהצלחה

היי, לפעמים, כמו שדנה ציינה נכון, מתבססת אצלינו הבנה על הסיבות והמניעים העמוקים להתנהגות שלנו, אך אין בה די כדי להביא את השינוי המיוחל. לא ברור מדברייך על איזה רקע נולד ה'קלקול' אחרי שבועיים, ועוד פחות ברור לי מהו בחור ראוי או בלתי ראוי בעינייך (אולי בכלל כאן הבעיה?). האם מי שבוחר להישאר איתך ולא לברוח הופך בעיניך לבלתי ראוי? זהו, למשל, דפוס מוכר אצל מי שעוד לא השתכנע מהראש ומהבטן (כהגדרותיה של דנה) שהוא אכן "שווה". בהחלט יכול להיות שתוכלי להפיק תועלת (בנוסף על הטיפול שלך) מטיפול קבוצתי הממוקד במיומנויות בינאישיות, וכאלה אפשר למצוא במכונים טיפוליים או באוניברסיטה. אני מאחלת לך שהשנה החדשה תביא עמה בשורות חדשות, הפתעות נעימות, והרבה שמחה. ליאת

תודה על התשובות שלכן, ראוי, גרמתן לי לחשוב על הגדרתי כ"ראוי" ובכן, זוהי ההגדרה שלי למישהו שמושך אותי פיזית ריגשית ואינטלקטואלית, לפחות בשלב ההתחלה כשנדמה לי שיש בסיס לנסות להכיר האחד את השני, איפשהו בנק' הזאת שיש משהו ראשוני בד"כ הדדי הכל בסדר לכמה ימים, ואז הכל נהרס, "הבריחה הגדולה" והרבה פעמים הם גם "בורחים" בצורה מאד מנומסת, כמה אני ממש מוצאת חן בעינהם, אבל פשוט, לא, זאת הרגשה מאד מתסכלת, וכנראה באמת שיש אולי הבנה בראש של דברים אך בפועל ברגעי האמת אני לא נמצאת שם לעזרתי, מתסכל אותי כי אני מאד רוצה להיות בקשר זוגי ואני חווה כישלון אחר כישלון, היו בערך 6 בחורים כאלה בחצי שנה האחרונה, עד אז לא הייתי בכלל מוכנה להסתכל על בחורים במשך יותר מידי זמן, כעת אני מרגישה "מוכנה" ו"רוצה" קשר ופשוט לא הולך לי! תודה שוב על עזרתכן, דנה וליאת אשמח לעוד תובנות אלכס