טיפול

שלום ליאת האם פסיכולוג/ית אמורים לזכור את כל מה שהמטופל מספר להם בטיפול? במקרה המסויים שאני מתכוונת אליו, המטפלת נזכרה בסיטואציה מסויימת לאחר שהתחלתי לספר (והודתה שהיא זכרה משהו בנושא אך לא זכרה תוכן) ,ובמקרה אחר ביקשה שאזכיר לה במה חולה אימי (בערך בפגישה השלישית הזכרתי את זה ולאחר כחודשיים ,כשדיברתי על הנושא שוב היא בקשה תזכורת...). האם אפשר לקבוע את נושא הזיכרון כקריטריון לעד כמה המטפל טוב ? האם זה מפריע לי רק בגלל הצורך שלי שהיא תזכור את מה שאני מספרת כדי שאני לא אצטרך לחזור על הדברים, או אולי מתוך צורך אחר או שיש כאן בעיה מבחינת הטפול ? חשוב לי לציין שהיא מאוד משתדלת, והיא בהחלט יוצרת אוירה טובה שתאפשר לי להיפתח ולדבר אך למרות זאת מפריע לי מאוד שהיא לא זוכרת לפעמים, ואני מוצאת את עצמי לפעמים חוזרת על דברים למקרה שהיא לא זוכרת.... מה דעתך ? נ.ב. תודה על הפורום הנפלא ! (הוא מסייע לי באופן אישי כבר כמה פעמים)

היי ליאת, המון פעמים אנחנו תולים כל כך הרבה במטפל שלנו. אנחנו רוצים שהוא יראה אותנו, ידע כל דבר, יזכור כל פרט ופרט שאי פעם דיברנו עליו. בנוסף לציפיות שלנו אנחנו נוטים להאדיר את המטפל ושוכחים לפעמים שהוא לא סופרמן אלא בן אדם רגיל. אמנם היינו רוצים לחשוב שאנחנו המטופלים היחידים או לפחות שאנחנו המטופלים האהובים על המטפל ולכן הוא יזכור הכל, ובכל זאת אנחנו לא. המחשבה שהמטפל יזכור כל מילה ומילה שנאמרה במרחב הטיפולי אינה מעשית, כשם שאת בוודאי אינך זוכרת הכל. אני מניחה שכשאת מספרת משהו והמטפלת שלך לא זוכרת, את חשה שאולי אינך חשובה לה מספיק או שהיא אינה רואה אותך.

טליה יקרה, מיומנות ההקשבה הטיפולית אינה מובנת מאליה, וצריך להבין שמטפל חייב להקשיב לפעמים להרבה יותר מערוץ אחד. לפעמים דווקא אזכורים טכניים (אפילו כמו שם של מחלה) חשובים פחות מהאופן בו המטופל מזכיר אותם, מהבעות פניו, משפת הגוף שלו, ומהחוויה העוברת מבעד לתיאור המילולי. דווקא פרויד הוא זה שהמליץ על סוג קשב מסוים מאד, שיאפשר תשומת לב קבועה ומתמשכת, שאינה מוסבת דווקא לעניין זה או אחר. לדבריו, המאמץ להתרכז במכוון בדבר אחד, מחייב את המטפל לברור מתוך החומר את מה "שחשוב יותר או פחות", ובכך לחטוא לחומרים שמביא המטופל, ולשמוע - אולי - רק את מה שהוא מצפה לשמוע. לטענתו של פרויד, ברגע הנכון, יצופו אצל המטפל הדברים הרלוונטיים, שנדמה היה לו ששכח. ומעבר לזה, כמו שאמרה דנה כל כך נכון, מטפלים הם רק בני אדם. חג שמח ליאת