למה אני כל כך עצבנית

אני כבר לא יודעת מה קורה לי. אני חושבת שזה משהו שקורה לי בשנה האחרונה. אני מרגישה שאני ממש ממש עצבנית ברמות שאין לי מושג מאיפה הן מגיעות. תמיד הייתי אדם שאולי יחסית לאחרים קצת חם מזג (כנראה בירושה מאבא שלי) אבל זה אף פעם לא הפריע לי. עכשיו, אני כבר לא יודעת מי אני. אני מתעצבנת על אבל! על כל שטות. אני עובדת בשרות לקוחות ולפעמים הלקוחות מצליחים להוציא אותי מהכלים ובגלל שאני צריכה תמיד לשמור על 100% שירותיות אני סופגת הרבה כעסים בעבודה ולפעמים מסיימת לעבוד ממש בלי כוחות נפשיים. החבר שלי מזה 5 שנים מצליח לפעמים ממש לשגע אותי לא בדברים שהוא עושה לי ישירות אלא בדברים שקשורים לצורת החיים שלו לדוגמא זה שהוא לא מוריד את הכלב שלו מספיק או זה שהוא בכונה לא משלם וועד בדירה שלו. הוא פשוט אדם כזה אולי הוא מקור הבעיה? אני יכולה ממש להשתגע מאנשים שעושים שטויות מאצ'ואיות בכביש. אולי זה בגלל שיש בי מעין רצון לשנות את התרבות בארץ? אני כבר לא יודעת אם כדאי לי לקחת כדורי הרגעה כימיים או צמחיים או ללכת לפסיכולוג. אני יודעת שאני ממש רוצה לקחת הכל בקלות גם את חבר שלי. מה עושים??

הי רלי, קודם כל אני מניחה שחלק מזה יכול להיות חלק מהאופי שלך והאישיות וחלק אחר של זה יכול להיות מוגזם או בעייתי. את החלק שבך שחם מזג תיאלצי לקבל, נראה לי, כחלק ממך, ולראות את היתרונות שלו, למשל שזה גורם לך "להזיז עניינים" ולהיות יעילה ומהירה אולי. לגבי החלק שמפריע לך - צריך לשים מאין זה נובע - האם זה מהעבודה באמת, האם מדובר בעצבים שנגרמים ממתחים מסוימים. לא ציינת את גילך אך אני מניחה שאת בשנות העשרים שלך, אולי כדאי לפנות לכמה פגישות ייעוץ אצל פסיכולוג בכדי להיעזר בו להבין מה עושה אותך כך ואיך ניתן לשנות את זה. שתהיה שנה רגועה ומעולה..

רלי שלום, יכולות להיות הרבה סיבות לעצבנות שלך ואת ציינת חלק מהן: העבודה עם לקוחות והצורך להיות נחמדה ושרותית, יכולה לעצבן גם את האנשים היותר סבלניים. יתכן שאת גם אדם עם צרכי שליטה גבוהים ומתקשה לפיכך לקבל אותם מצבים בהם אינך שולטת. גם ירושת האבות והתפוח שלא נפל רחוק מהעץ, גם לכך יש חלק. אני סבור שעלייך להשקיע יותר בעצמך, לעשות דברים שהינם טיפוליים עבורך. הליכה לפסיכולוג וטיפול בעצמך יכולה להיות התחלה טובה לשנה שהינה רגועה יותר . ברכות, גדעון

היי רלי, אני יכולה רק "לשים את עצמי בנעלייך". את מזכירה לי ממש את עצמי. גם אני, כמוך, מסוגלת לצאת מהכלים בגלל אנשים שמתנהגים בצורה לא הולמת, מזלזלת, או אנשים שעושים דווקא. לא אוהבת "פוזות", דאווינים וכו'. בדרך כלל אנשים עצבניים הם אנשים יותר אחראיים, פרפקציוניסטים, רגישים, איכפתיים, שלא אוהבים ש"דברים לא זזים" ומרגישים שהכל על הכתפיים שלהם. גם את כזו, נכון או לא? איך פותרים את הבעיה? לצערי אני לא יכולה להגיד לך. הדבר הכי מעצבן שהיו אומרים לי זה: "תירגעי", "אל תילחצי" או "תספרי עד עשר". זה אולי טוב בתור קלישאה שכבר "יצאה לפנסיה". מה שכן, אני קצת התמתנתי עם הזמן. אני פשוט מכניסה לעצמי לראש שאי-אפשר לשנות את העולם ואי-אפשר לחנך את כל האנשים. נכון שזה מרגיז שאנשים מתנהגים לפעמים כמו שהם מתנהגים, אבל חבל על הבריאות שלנו, יקירתי! מצד שני, כמובן שאי-אפשר להתעלם מהיתרונות. זה לא רע להיות עירני, אכפתי, פרפקציוניסט וטמפרמנטי. רק צריך אולי לדעת לנתב את זה לאפיקים הנכונים. שיהיה לך בהצלחה!!