הפסקת טיפול

פגישה אחרונה עם מטופל לאחר שנתיים איך היא צריכה להיות. אני כמטופלת מצפה שלאחר תקופה של שנתיים, יועבר למטופל גם כמה מילים טובות על הבן אדם... מצד המטפל למטופל , בכל אדם ניתן למצוא כמה נקודות חיוביות אני לא חושבת שתוך כדי טיפול זה תמיד נחוץ ונכון תלוי באדם ובסיטואציה , אבל בסוף טיפול האם זה לא מקובל?

רחל שלום, אז מה היה שם בפגישה האחרונה הזו? האם נאמר משהו עלייך? האם ביקשת לשמוע? האם תחושת האכזבה היתה כבר בתוך החדר או התעוררה רק לאחר כמה שעות? למעשה רחל, אין מה שמקובל לפגישה האחרונה. מומלץ שהמטפל יהיה יותר גמיש, קשוב לאותם דברים קטנים שצפויים לעלות בין השורות. הרי המטופל בודאי רוצה לשמוע משהו עליו. מטופלים שאלו אותי: אז איך הייתי? או בהומור: אפשר לקבל תעודת סיום? מה יהיה ברגע הפרידה עצמו? לחיצת יד רשמית, חיבוק? סתם לומר שלום? כל כך הרבה שאלות ישנן ושאלות אלו מכילות בתוכן גם רגעי כאב על החמצה על אכזבה. כאב על קשר טיפולי שנגמר ומסתיים. כאב על פרידה. הכרת תודה. והכל מתכווץ לדקות אחרונות של פרידה. או לשעות אחרונות של מפגשי סיום. אז אולי נפנה שאלה למשתתפי הפורום: איך היה המפגש האחרון שלכם עם הפסיכולוג/ית? האם אמרו לכם "כמה מילים טובות"? אולי דרך הנסיון שלכם נלמד "מה מקובל". ממתין להתיחסויות, גדעון

בצבא היה לי קב"ן מדהים, הייתה כימיה נפלאה (סער תודה). והוא הוסיף לי ארבעה מפגשים ביוזמתו, כי ידע שהפרידה ממנו לא פשוטה עבורי. ובפגישה האחרונה אמר לי שלדעתו צעדתי ארבעה צעדים קדימה... ועניתי לו (בהומור המיוחד שלי) וחזרתי חמישה אחורה... והוא צחק נורא, ואמר לי שגם בתור בדיחה, זה לא מוצלח...אבל צחק... וכמה שנים עברו מאז?...שבע עשרה שנים, ואני זוכרת עדיין. כי לי התאים להפרד ממקום של הומור...

מכיוון שבאמת אין איזה ספר חוקים שמפרט בדיוק איך אמורה להתנהל פגישה טיפולית אחרונה, אני מניחה שהפגישה האחרונה משקפת את הלך הרוח של כל המפגשים שקדמו לה. אם האווירה בכלל בפגישות היתה כזו שהמטפל אפשר לעצמו להעיר הערות אישיות יותר, אז בוודאי שהוא יעשה זאת גם בפגישה האחרונה. מצד שני, יש מטפלים שמנסים לשמור על אווירה מאוד מקצועית (להבדיל מאישית) במהלך כל הטיפול, כך שיתכן שהם יתייחסו למפגש האחרון כאל סיכום מקצועי, ולא כל-כך יתייחסו לפן האישי של המטופל. מנסיוני האישי, הפגישה האחרונה הוקדשה באמת למעין סיכום של העבודה שעשינו ביחד במשך התקופה, דיברנו על הדברים שהושגו לעומת הדברים ששנינו הרגשנו שעדיין נשארו לא פתורים, לא זכורה לי התייחסות אישית והאמת שלי באופן אישי זה מתאים יותר (בטח הייתי פורצת בבכי אם זה היה קורה... וגם ככה היה לי קשה בסיטואציה הזו של הפרידה). ההתייחסות האישית מבחינתי תמיד קיימת ממילא, כי הנושאים שעולים בטיפול הם הכי אישיים שאפשר, כך שכל האינטראקציה חייבת להיות אישית גם ללא "הערות אישיות" בהגדרתן. כשנפרדנו שאלתי אם אפשר לחבק אותו והתשובה היתה שכן, זה היה משהו שרציתי לעשות ואני שמחה שעשיתי זאת . חבל שסיימת את הפגישה האחרונה בתחושה כזו. אם זה עדיין מפריע לך, אולי יש אפשרות לאיזו חוויה מתקנת... ? (יש לך אפשרות לבקש פגישה נוספת ?) אבישג

את מציינת שבטח היית פורצת בבכי לו היה מועבר משהו אישי כלפיך לא התכוונתי למשהו איש ברמה זו אני חשובת שלומר לאדם משהו טוב על עצמו להמשך הדרך (קליל) להרגשה הטובה זה טוב, אני לא מהטיפוס שבוכה אצל פסיכולוגים אבל, אם זה מה שמתאים לרגע של פרידה כשאומרים את הדברים שצריך, אז מה הבעיה אם זה? כמובן שכל אחד מה שמתאים לו ולמטפל שלו.

האם במהלך השנתיים לא זכית מצד המטפל שלך לשמוע קצת דברים חיוביים עלייך?? נשמע לי תמוהה ולא הגיוני... האם "זכית" לשמוע ממנו רק דברים שליליים?? אולי זאת ההרגשה שלך כחלק ממורכבות הפרידה? אולי יש בך קצת כעס על הפרידה או משהו כזה... בקשר לאיך אמורה להראות הפגישה האחרונה, אני מצטרפת לקודמי שאמר שאין מרשם לפרידה. בדרך כלל הפרידה אמורה להמשך על יותר ממפגש אחד. אם עדיין לא הייתה הפגישה האחרונה נסי לדעתי לא לתכנן אותה יותר מידי, תני לה פשוט לקרות.