תגובתכם חשובה לי

שלום רב , שמי דוד ואני בן 29 , רציתי לספר לכולם וגם לפסיכולוגים או לפחות לנסות בקצרה את מה שעובר עליי ואולי לקבל חיזוקים מאנשי הפורום, וייעוץ מקצועי מאנשי המקצוע . מזה כ7 שנים לערך אני סובל מחרדות ורק לאחרונה ( שנה וחצי ) מטופל בקלונקס כחצי מ"ג ביום , לא מינון ממש גבוהה אבל בהחלט מספק מבחינה פסיכולוגית , כל השנים החרדה היתה מלווה בפחד , פחד בעיקר על הקרובים אליי , פחדים היפוכונדראליים רבים גם לגבי עצמי אבל המינון של מחשבות אלו היה נמוך יחסית ולא הפריע לי משמעותית בשגרת החיים . במשך כל השנים האלו היתה לי שגרת חיים רגילה : עבודה , חברים , מערכות יחסים , וכו'... לפני כמה חודשים הפסקתי לעבוד ואני נמצא בבית ללא שום תעסוקה דבר שבוודאי משפיע עליי נפשית , אינני סובל מחרדות כמו בעבר אבל לאחרונה אני מרגיש שאני מתחיל להיכנס למערות מאד חשוכות של דיכאון ופחדים ממש עד כדי צמרמורות בלילה של פחד במקרים קיצוניים . אני מרגיש שכל מה שאני חושב סוגר עליי והופך להיות דבר לא טוב ופחד מהלא נודע . לפרנויות אלו נוספים פחדים נוספים ואז נוצרת מפלצת שקשה מאד להילחם נגדה לבדי , זאת ממש מלחמה יום יומית שעדיין לא הרמתי ידיים בה ולא נכנעתי , אני רחוק מלהיכנע כרגע אבל אני מרגיש שאני נכנס עמוק יותר ולאט לאט אני מתחיל לאבד את כוחי ואת השליטה בזה. כמעט כל דבר פסימי שאני רואה או שומע , גורם לי לברוח ממנו ולא להתמודד מולו , אם זה ערוץ או סרט בטלויזיה או סתם חבר שמספר משהו שנראה לי מפחיד אני מנסה להתעלם או "לא לשמוע " דבר זה גורם לי להתנהג באופן מוזר ולא נורמטיבי בחברה בכלל ובחדריי חדרים ( האני הפנימי ) בפרט . אני מרגיש שאני מבזבז את כל שנותיי היפות בפחדים וללא איכות חיים , במקום להינות מאיכות חיים כמו של כל אדם בגילי . הגעתי לפרשת דרכים בחיי העבודה , והזוגיות , לכל המשתמע מכך ובמקום לנסות להתמודד רק עם זה נוספו לי דברים אחרים שאני צריך להתמודד איתם והמעמסה מתחילה להיות כבדה על כתפיי. יש לציין שדברים אלו אינם גלויים לקרובים אליי בצורה ברורה , ואני עדיין חיי , צוחק , ומנסה להינות מהחיים במחשבה תמידית לחשוב בצורה חיובית אבל מי כמוכם יודע שזאת עבודת חיים . מודה על הקשבתכם , ומקווה לקבל תגובה מהגורמים המקצועיים . סיני

דוד יקר, אתה מתאר בדרך פיוטית ממש את המצוקה שלך, עד כי אפשר כמעט לחוש בה, אפילו ממרחק. מתוך הניסיון להבין מה עובר עליך, אתה מנסה הסברים שונים, וחלקם - כך נדמה לי - סותרים זה את זה. אתה אומר שה'קלונקס' "בהחלט מספק מבחינה פסיכולוגית', ובו בזמן מדבר על התדרדרות במצבך הנפשי. אתה אומר "אינני סובל מחרדות כבעבר", ובו בזמן מזכיר מערות חשוכות, דיכאון, ופחדים עד כדי צמרמורת. יש לי הרגשה שכדאי מאד לחזור לפסיכיאטר שרשם לך את הקלונקס (או שמא היה זה רופא המשפחה? אם כן, עדיף לפנות הפעם לפסיכיאטר), לתאר בפניו את מה שסיפרת לנו, ולבקש חשיבה נוספת אשר לטיפול התרופתי. בנוסף, כדאי לשקול טיפול פסיכולוגי, שיסייע בהתארגנות טובה יותר בחיי היומיום, ובהבנה מעמיקה יותר של הדינמיקה התוך-נפשית שלך. השילוב של שיחות+תרופות נמצא יעיל יותר מטיפול תרופתי בלבד. בינתיים, אני מאחלת לך שתצליח להעביר את ימי החג בשלווה יחסית, וליהנות מהחגיגיות של הגשם הראשון... ליאת

ליאת , ראשית ברצוני להודות לך על תשובתך , יכול להיות שהסברתי את עצמי לא כלכך מובן , חרדות במובן שלי הן נפשיות ופיסיות החרדות שעברתי בעבר היו מלוות בדפיקות לב מהירות , יובש בפה כאבים בחזה וביד שמאל וכו.. כל הסימפטומים שמראים חס ושלום התקף לב , לזה התכוונתי בעצם שבעבר הייתי לוקח 2 מ"ג ליום ולאט הורדתי במינון וכמובן שזה עזר לחרדות להיעלם , במשך הזמן כבר לא היו לי את כל ההרגשות האלו הקלונקס עזר לי עד למינון של חצי מ"ג אותו אני לוקח למרות שאני מאמין שאני אמשיך להרגיש טוב גם אם אני לא אקח אותו כי הוא מכנה לי הרגשה של בטחון , לזה התכוונתי כשאמרתי " מספק מבחינה פסיכולוגית " , וכשאמרתי צמרמורות הכוונה היא שאני מצתמרר מפחד, ממחשבות שלוקחות אותי רחוק מאד . אני מתנצל מראש שלא הסברתי מה כוונתי היתה לחרדות . הפרופ' הפסיכיאטר רשם לי בנוסף חצי כדור של "מרוניל" למשך תקופה מסויימת אך אינני רוצה להתמסר לכדורים לכן לא נטלתי אותו עד ליום זה . שאלתי היא , האם אפשר לשפר מצב כמו שלי ע"י שיחה עם מישהו מקצועי בלבד וללא כדורים ? מישהו שאני יכול לשפוך בפניו את סודותיי הכי כמוסים , את הדברים הכי "מוזרים" שיש לי , האם ע"י שיחה שכזאת מצבי יכול להשתפר ? אני מודה מראש על תשובתך נ.ב אחד הדברים שבאמת עושים לי טוב זה גשם . סיני