עיסוק אינסופי ביחסים בין המטפל למטופל

שלום רב, אני נמצאת בטיפול מזה מס' חודשים. כל העניין הזה חדש לי. מעבר לדברים החשובים מאוד שעולים בטיפול ושלשמם הגעתי אליו, חלק לא מבוטל מהזמן הולך על שיחה על היחסים בתוך הטיפול, ביני לבין המטפל (האם אני סומכת עליו, מה אני מצפה ממנו, האם אני תלויה בו וכיוב'). מעיון בשאלות קודמות כאן בפורום אני רואה שזה דבר מקובל ואני מבינה שזה חלק חשוב מהתהליך (הפתיע אותי לגלות עד כמה זה נפוץ) ובכל זאת אני מרגישה מטופשת בכל פעם ששוב הנושא הזה עולה בטיפול (לעיתים אני מעלה את הנושא ולעיתים המטפל). אני מרגישה שאנחנו טוחנים מים במקום לעסוק בעיקר. עד כמה העיסוק ביחסים הוא אכן קריטי והאם יכול להיות "עיסוק יתר" בנושא? תודה, יעלה

יעלה יקרה, היחסים בין המטפל למטופל הם נושא מרכזי בחדר הטיפול, בין אם מדברים עליו ובין אם לאו. אם את מרגישה שהנושא גורם לך לחוש מטופשת, או מבזבזת זמן, נסי לדון בו באופן שונה. בטיפול דינמי (ואני יכולה להניח בזהירות מדברייך שזוהי האוריינטציה בטיפול שלך) המטופל הוא זה שמוביל ומנווט את השיח לעניינים המעסיקים אותו ובוערים לו. אם אתם מגיעים לנושא היחסים שוב ושוב, אולי - איכשהו - זה בכל זאת נושא קריטי אצלך, למרות הכל? בכל מקרה, לפחות לטעמי, קיימת תופעה של "עיסוק יתר" (ללא קשר לנושא ספציפי), ובדרך כלל יש לה תפקיד הגנתי כלשהו שעליכם לנסות ולהבין. בהצלחה וחג שמח ליאת

שלום ליאת. רציתי לשאול בהמשך לשאלה על יחסים בין מטפל למטופל- בפעם האחרונה שהייתי אצל המטפלת, היא תקפה אותי חלק נכבד מהפגישה שבעצם אין התקדמות בגללי,כי היא סה"כ מקשיבה בנוסף,רצתה לדבר על נושא מסוים שקשור ביחסים ביננו שלא רציתי לדבר איתה עליו. היא לחצה ולחצה ואני נשברתי והלכתי משם.העניין הוא שנעלבתי ממנה נורא ואני ממש לא רוצה לחזור לשם, הנחתי ששם אמור להיות מקום בטוח בשבילי והרגשתי כאילו הפגישה הזאת הייתה מלחמה ואני הותקפתי מכל כיוון.הבעייה היא שאני לא יכולה לראות בה שום דבר טוב כרגע, אין לי טיפת הערכה אליה אחרי מה שהיה. כולם לוחצים עליי לחזור לפגישה נוספת, אני לא יודעת מה נכון לעשות. השאלה שלי היא אם נושא היחסים בין מטפל למטופל כ"כ חשוב? עד כדי שבירת המטופל והברחתו מהקליניקה?