דיכאון? עצלנות?

שלום, יש לי שאלה. אני חושב שאני נמצא כבר כמה שנים במצב של דיכאון. אני לא אספר פה סיפורים אבל בקצרה - הרגשה כללית כזאת שהכל קשה בחיים ואין תקווה לכלום. תחושה שהתגברה בתיכון (שבקושי הצלחתי לסיים) ובצבא, ועכשיו שנה אחרי השחרור אני בקושי מסוגל לצאת מהבית. אני לא מרוכז והימים עוברים לי בלי כלום, אני לא יכול לעשות דברים פשוטים כמו לסדר את החדר. אני לא מסוגל ללמוד ובקושי לקרוא פרק בספר. כל הסביבה בטוחה שאני עצלן, מפונק ופרזיט. אני נמצא בטיפול פסיכולוגי כבר קרוב לשנה והוא לא עוזר בכלל ואפילו מזיק כי גם הפסיכולוג בטוח שאני עצלן מפונק ולא בדכאון, כי לדבריו אני מראה נכונות לצאת מהמצב אז אני לא בדכאון, סתם עצלן. זה ממש מגיע למצב שקשה לי לצאת מהבית, ואני מפחד שאם אני לא אצא מזה זה ימשיך לעוד שנים. כבר החלפתי פסיכולוג פעם אחת בגלל בעיה בירוקרטית. והפסיכולוג שאני איתו כרגע הוא מישהו "נחשב" שאחראי בין השאר על שיבוצים של פסיכולוגים במכון. אני לא רוצה ליצור בעיה ביחסי המטפל-מטופל שלנו (למרות שהם לא מזהירים בכל מקרה). ואני מפחד שאם אני "יאבד" אותו ויגיע למישהו יותר גרוע אז אבוד לי. מה כדאי לי לעשות? להתעקש על להחליף פסיכולוג? כי יש לי הרגשה שלנוכחי אין זמן כל כך להקשיב. והאם אני באמת סתם עצלן ופרזיט? אם כולם אומרים כולל הפסיכולוג אז אולי זה נכון? מתי זה דיכאון ומתי זה סתם עצלנות?

שלום רב, לא אוכל מכאן, על סמך תיאור קצר, לעזור לפתור את החידה "דיכאון או עצלות". לדיכאון יש קריטריונים המפורטים היטב בספר האבחנות הפסיכיאטרי, וכל איש מקצוע מכיר אותם היטב. עצלנות היא משהו יותר פרשני ופחות נחרץ. לי, אישית, יש חיבה יתרה לאנשים שיודעים קצת להתבטל, אז אולי אני קצת משוחדת... במהלך הקריאה עלו אצלי מס' מחשבות. בגלל האופי המתמשך של תחושות העייפות וחוסר האנרגיה, הייתי מציעה להגיע גם לרופא המשפחה, ולבקש, למשל, בדיקות דם מקיפה. לפעמים גם אנמיה פשוטה יכולה 'לעשות' תמונה דומה. אם נשללו העניינים הפיזיולוגיים, אפשר לחשוב שוב על טיב הטיפול, ואולי לנסות להיעזר גם בפסיכיאטר, שיוכל לנסות כיוון תרופתי. הנכונות לצאת מהמצב אינה מעידה על כך שאינך סובל מדיכאון ! היא מעידה על מוטיבציה לשינוי שחשוב מאד לנצל אותה נכון. אתה שואל אם להחליף מטפל, וזאת שאלה שאני מחזירה אליך. האם הצלחת לבסס אמון בו? מדוע אתה מתרשם שאין לו זמן להקשיב לך? אלה תחושות שכדאי מאד להעלות בטיפול. אני מציעה לך להמשיך להתבטל לפחות עד אחרי סוכות :-), ואז, להתחיל ברור יסודי יותר, ולפעול בעזרת המטפל שלך ליצירת שינוי. זכור, שעצלנות היא פריווילגיה שלא כולם יכולים להרשות לעצמם... מועדים לשמחה, ובהצלחה ליאת