התנהגות עם חברים

שלום , ילדי בן השלוש וחמישה חודשים ילד מקסים (אני מאמינה שכל אמא חושבת כך על הילד שלה) שמתי לב כשהו נמצא בחברה של ילדים (למשל בגן או עם בני הדודים שלו מצד אביו אני בכוונה מציינת מאיזה צד מפני שלא שמתי לב להתנהגות כזו עם בני משפחה מצידי וסתם לציין אני בסדר גמור עם שני הצדדים) הוא מנסה להיות "הליצן" ולעשות שטיות שממש לא מתאימות בכדי לגרום לילדים האלו לצחוק אם זה במשחק עם אוכל או דיבור תינוקי מגוחכך כזה או בתנועות אויליות כאלו אני חייבת לציין שזה ממש מרגיז אותי וכבר הסברתי לו מספר פעמים שזה לא יפה להיות הליצן של "החברה" ולא הצלחתי להבין ממה זה נובע??? עוד דבר ששמתי לב אצלו שהוא שותק אם מדברים אליו לא יפה או מרביצים לו אני תמיד מסבירה לו שלא יפה לדבר במילים מכוערות (למרות שהוא מוצא לעצמו דרכים להוציא כעס כמו "קללת" "אני אשים לך חרקים בראש" וכו') או למשל יש לו בן דוד שכל הזמן מדבר אליו בביטוים כמו אתה לא יכול אתה לא עושה טוב כמוני אני יותר גבוהה או מדבר אליו בצעקות למה אתה עושה כך וכך ובני או עונה בשקט או לא מתייחס בכלל זה מוציא מדעתי אני לא רוצה שהוא יהיה חסר ביטחון או שהילד הזה יגרום לו להרגיש נחות אז אני תמיד מציעה לבוא הביתה כדי להרחיק אותו מאותו ילד. האם אני פועלת נכון??? ועוד דוגמא בת משפחה סיפרה לי שהיא ראתה את בני ועוד שתי בנות משפחה משחקים ופתאום אחת מהם נתנה לו סטירה וגערה בו על דבר שהוא בכלל לא עשה והוא לו אמר כלום לא לילדה ולא לי אני ממש מודאגת האם סתם איך אני יכולה לעזור להיות בעל ביטחון רב וביטוי עצמי גבוה כדי שלא ישתוק "ויחזיר" סליחה על אריכות הדברים אודה על תשובתך.

שלום לך אם יקרה, את מתארת דילמה מאד מוכרת וחשובה. איך נגרום לילד שלנו להתנהג בדרך ראוייה, ללא אלימות, אך גם באופן אסרטיבי ומלא ביטחון? את מסבירה לו שלא יפה לקלל (קללה נחמדה, דווקא, עם החרקים בראש, כמו מהספר "מקס ומוריץ"...), אבל מצד שני את דואגת כשהוא לא מגיב כאשר פוגעים בו, והיית רוצה שלא ישתוק ו"יחזיר". כדי לקבל פרופורציות ולהבין אם יש כאן בעייה ממשית, הייתי מציעה לך לפנות אל הגננת שלו, ולבדוק האם היא מבחינה בבעייה כלשהי של חוסר ביטחון או קושי חברתי. בדרך כלל ניתן לסמוך במידה רבה על הערכות הגננת, שכן יש לה בסיס רחב להשוואה, והיא רואה את הילד במגוון מצבים. אולי בגלל שאת מציינת שזה קורה רק אצל משפחת בעלך, מדובר במשהו מצבי, אולי אפילו מול בן-דוד מסויים שהוא מעריץ במיוחד? אולי בכלל מדובר ברגישות יתר שלך, דווקא בסביבה פחות בטוחה מבחינתך? ההתנהגות ה"ליצנית" והמטופשת (אני מזכירה לך שהוא רק בן שלוש וחצי !) אכן יכולה להיות דרך למצוא חן או להשתלב בחברת בני הדודים היותר גדולים או יותר חזקים. עם זאת, הייתי מציעה לך לא להתרגש יותר מדי, ולהניח לו להבין לבד שלא תהיה תפארתו על הדרך הזו. כרגע, התגובות שלך יכולות דווקא לזכות אותו בתשומת לב מיוחדת סביב זה, ולחזק את ההתנהגות שהיית רוצה להכחיד. לטעמי, עדיף להתעלם מכך, ולשבח - במקום - התנהגויות בוגרות ורצויות. ככלל, ביטחון עצמי הוא משהו שנבנה בהדרגה, מתוך התנסות בחוויות של הצלחה, הערכה מצד דמויות חשובות (אנחנו ההורים, אלא מי?), חוויה של אהבה וקבלה ללא תנאים, והזדהות עם דמות חזקה ובטוחה, ועוד. לטעמי, ניסיונות ללמד ילד "להחזיר" ולא לשתוק, אינם הדרך המועדפת. לפעמים הבלגה שקטה היא חכמה וכוח ולא פחדנות. דווקא בזמנים אלה, של אלימות גואה, המסר צריך להיות של פתרונות לא אלימים. כך תגבירי את הסיכוי שלא יהיה מעורב בתקריות אלימות וילמד להתרחק ממצבים המסכנים את שלומו. בהצלחה וחג שמח ליאת

ליאת, אם תוכלי בבקשה להרחיב ולתת דוגמאות ל"קבלה ללא תנאים", אני לא יודעת אם אני כזאת מול ילדי. מה גורם לנו לא לקבל את ילדנו כפי שהם, ואיך אפשר לשנות זאת תודה מראש ניבה