ילד בן חצי שנה וחרדת נטישה קשה

שלום אני אם לשני ילדים ילדה בת ארבע וילד בן חצי שנה.בעייתי נוגעת לילד בן חצי השנה. נראה כי אינו מוכן לעזוב את נוכחתי.כשאני בסביבה הוא רגוע משחק מתפקד אולם בכל פעם שאינם שם בוכה ומתייפח ללא הפסקה.נאלצתי להפסיק את העברתו למטפלת מאחר ובפעוטון בו היה לא הפסיק לבכות.הוא מתפקד בשאר התחומים ,כלומר התפתחותית ואף בריא בכל הנוגע למערכות הפיסיות.הוא עדיין יונק ולא מוכן מהבקבוק.נאלצתי לעזוב העבודה כיון שבפעוטון אצל המטפלת אינו מוכן להישאר. איני יודעת מה לעשות?האם אני מחזקת את החרדה שלו בכל שבכל פעם שבוכה מרימה אותו ושועה לבקשתו שאהיה לידו?האם זה חריג? מה עושים?האם יש עצות פרקטיות? תודה מראש.

ערב טוב, את מתארת מצב מוכר, בו נאלצים האם והתינוק להסתגל לנסיבות חדשות, בהן הפרידה הזמנית ביניהם היא בלתי נמנעת. למעשה, מרגע היוולדו, נמצא התינוק בתהליך רציף של היפרדות, כאשר בשעת משבר או מצוקה האם מאפשרת לו לשוב ולשמר את אשליית ההתאחדות המנחמת עמה. כאשר התינוק צעיר מאד, בשבועות הראשונים לחייו, הוא מקיים עם האם מעין סימביוזה, המבססת דפוס של התכווננות רגישה של האם כלפי צרכיו של התינוק. בהדרגה, נאלץ התינוק לשאת יותר ויותר תסכולים קטנים, בהם האם לא יכולה להיות שם בשבילו באופן כה טוטאלי כבעבר. לפעמים עליו לחכות שהחלב יתקרר (כשמפסיקים להניק), או לחכות שאמא תצא מהמקלחת או מהשירותים, ומאוחר יותר, עליו לחכות שאמא תחזור מהסופר ובהמשך גם מהעבודה. מאחר והבכי הוא הדרך היחידה העומדת לרשות התינוק לצורך מחאה, הוא מנצל את זכותו הטבעית, ופשוט בוכה כל אימת שהוא נתקל באכזבה או תסכול. כאמנהות, עלינו לנסות להימנע מרגשות אשמה, ולהבין שהפרידה היא, לעיתים קרובות, בלתי נמנעת, ותהיה כרוכה בכל מקרה בקושי ובכאב. פעמים רבות, הקושי שלנו, כאמהות, רב וכבד מזה של ילדינו, ואז אנו ממהרות להיכנע לביטויי הכאב ולוותר. ולכן, לדעתי, אם החלטת לשוב לעבודה, עליך להיות מוכנה לתקופת הסתגלות של הילד למטפלת או לפעוטון, ולהיות מוכנה להתמודד גם עם רגשותייך שלך. אם תצליחי לסמוך על המטפלת (ועל הילד שלך) באמת, ולוותר על רגשי האשמה (לפחות לצמצם אותם), יש לי הרגשה שהתהליך יהיה קל יותר לשניכם. זכרי שילדים כמעט בכל גיל, חשים באמביוולנטיות שלנו ומגיבים אליה. אני מציעה לך לנסות להיפרד למס' שעות, אפילו באמצעות בייביסיטר, ולתרגל את הפרידה עד שתהיה פחות טראומטית עבורכם. בהצלחה ושנה טובה ליאת