שאלה נוספת לליאת...

ליאת יקרה , זו שוב מישהי מהעץ למטה, לא הוספתי שם את התגובה הזאת כי פחדתי שתפספסי... השאלה שלי היא, מה מביא תוך כדי תהליך הנתק בזמן הטיפול, הרגרסיה כמו שקראת לזה. לתחושות קשות בכי, כאב פיזי (באמת) מראות ריחות, ובכלל תחושה של חזרה בזמן, אפילו הפחד הוא קיומי ואמיתי? הרי אני לא נמצאת כבר במקום הפוגע, אז מה מסביר את התחושות הללו? ולמה לא צפו כל השנים, אלא רק תוך כדי טיפול? אני מודה לך על התשובות החכמות והמעשירות שלך... ההתיחסות הרצינית שלך משמחת אותי...ומחכימה אותי... מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, ואם יהיו לי עוד שאלות אבוא לבקר ברשותך כמובן. וסתם הערה אחרונה, מקווה שהשאלות שלי כאן לא מהוות בגידה במטפלת שלי, זה עבר לי בראש לרגע...

מישהי יקרה, אני "גונבת" קצת מהיום של ארנה, כדי לענות לך. אני לא חושבת שאת בוגדת במטפלת שלך, שכן אין להעלות על הדעת שפורום אינטרנטי יכול להחליף טיפול בשום צורה ואופן. ולעצם העניין, כאשר נוצר בטיפול האמון והביטחון במטפל, והמטופל מרגיש "מוחזק" היטב, הוא מרשה לעצמו מעין נסיגה למצב פחות שמור, ומרופף חלק מן ההגנות שלו. כתוצאה, עולים אותם תכנים כואבים שהודחקו בעבר, אולי גם בגלל הידיעה שהמטפל (בניגוד אולי לדמויות חשובות בחיינו) לא יתמוטט מזה, ויצליח להכיל אותנו גם כשאנחנו כה שבריריים וכאובים. וכן, לפעמים המכאובים והעצב מופיעים במלוא עוצמתם גם לאחר שנים, והתקווה היא, שעיבוד שלהם דווקא "כשהמלחמה כבר נגמרה" יאפשר התגברות והחלמה. מקווה שהדברים מעט יותר בהירים עכשיו. סופשבוע נעים ושוב שנה טובה ליאת