2 שאלות

למישהו יש רעיון איך גומלים ילדה בת ארבע וחצי ממוצץ? ניסינו כל מיני אבל היא אומרת "כשאני אהיה בת חמש, "אני אעזוב את המוצץ" , אבל את זה היא אמרה לגבי ארבע, ואז עשינו לה חגיגה קטנה, שלום למוצץ, קנינו לה בובה שבוכה וצוחקת, ו...אחרי שעתיים היא הלכה לקחת לאחיה הקטן את המוצץ. ולא עזר לנו כלום. חתמה עליו קבע. 2. איך שולחים אותה לגן, כל בוקר בלי בלאגן? היא מורחת לי את הזמן, בכל מיני דרכים, ובסוף כשכבר סבלנותי פוקעת והשעה תשע וחצי עשר, היא מואילה בטובה ללכת בצעדים פיצפוניים לגן, הגן במרחק של צעד וחצי מהבית, אבל היא מצליחה למתוח את הזמן לעשר דקות, אני יודעת שתגידו לי לבדוק מה קורה שם בגן, אבל זה היה כך גם בגן בקודם, ובגן שלפניו, ובאמת הגן של היום הוא גן מעולה, עם גננות מצוינות (פרס חינוך בשנה שעברה).

לרוז שלום. את שואלת שתי שאלות שונות, אך גם דומות. שתיהן עוסקות בפרידה. האחת בפרידה מן המוצץ- על כל מה שהוא מייצג עבור הילדה ועבורכם, והשנייה היא על פרידה ממך, או מדמויות יקרות וחשובות. בכדי לענות לך- עלי לשמוע יותר פרטים על הילדה ועל מאפייני הקשר בינכן, על גבולות בבית, על התנהגותה בכלל- בבית ובגן. נסי לכתוב- ואני מצידי אנסה לענות. תודה. רוית

הילדה מאוד חמודה, , מאוד יצירתית. בעלת חוש הומור מפותח, פקחית וחריפת שכל וכבר היום מנסה את כוחה בכתיבה, ודי מצליחה. יש מעליה ילדה בת 6 ומתחתיה, ילד בן שנתיים, ועוד 5 יותר גדולים. בס"הכ בבית אנחנו אנשים שמעריכים יצירה, ומרחב מחיה, אין אצלנו חוקים מאוד נוקשים, כי אנחנו חושבים שאלה מזיקים לילד להתפתח, ומגבילים את מחשבתו, אבל יש כמובן גבולות ברורים לגבי מה מותר, ומה אסור. הן מבחינה חברתית, או דתית. אולי זה נשמע סתירה, אבל זו לא . אין למשל כללים נוקשים לגבי שעות שינה, אבל אנחנו משתדלים שהדבר יהיה בגבולות נורמאליים, בהתאם למציאות. גם מבחינת סדר בבית, אנחנו, לא יכולים לכפות עליהם סדר ונקיון של בית מרקחת, אנחנו מודעים לכך שזה בית של ילדים,ואני די סלחנית בענין. אבל הם צריכים להשתתף בסדר ונקיון לפי יכולתם. . מצד שני, אנו לא מרשים אלימות מכל סוג שהוא, ומתיחסים לזה בחומרה. אני מנהלת עסק מהבית, כך שכל שעות היממה אני נמצאת עם הילדים. ויכולה לעשות דברים בנינוחות, שאולי לא היתה קימת אילו עבדתי בחוץ. אני יודעת שהם אוהבית לשהות לידי, יש הרבה ענין במה שאני עושה, וגם אם יש להם שלחן כתיבה בחדר, הם יעדיפו לשבת בפינת האוכל ולציר, או להכין שיעורים, ואני לא מונעת מהם, מצד שני הם עצמאים בכל מה שהם עושים והרבה החלטות הם מקבלים לבד, בעידודנו. אני בדרך כלל לא עושה ענינים מהאוכל, יאכלו מה שירצו,ולא חיבים לאכול כל מה שבצלחת. מצד שני, אם משאירים לי צלחת מלאה, לא מקבלים ממתקים. נראה לי שקימת קנאה בינה לקטן, כיון שהיא חוזרת אחריו מהגן, ותמיד שואלת " למה הוא בא קודם? " , גם לשלוח לגן, חיבים אותו קודם, ואם הוא חולה, אז גם היא כמובן, מיתחלה (כואבת לי הבטן) , לפעמים היא באמת חולה יחד, אבל כשהיא לא חולה מרגישים, כי אז היא מתישבת לה ליד המחשב, ומשעשעת את עצמה. אני לא משתפת פעולה עם היתחלות, בשלב מסוים היא נשברת ומחליטה ללכת לגן, ואני שולחת אותה למרות שבעוד שעה היא צריכה לחזור. הילד בשלב של לימוד השפה, וברור שאנחנו מאוד מתפעלים מכל מילה או משפט חדשים שהוא מוציא מהפה, כל הישג שלו מרשימים אותנו, וגם אותה, אבל כנראה שהקנאה בו היא לא דבר כל כך נשלט. בס"הכ אנחנו מאוד משתדלים לא להפלות בין הילדים, קונים צעצועים לכולם באותה עת, וכד'. והעובדה שאנחנו משפחה ברוכת ילדים אינה גורעת מהם, מבחינה חומרית לא חסר להם דבר, ומצד שני יש להם את יתרונות המשפחה המורחבת. ואמא תמיד ליד.((ותמיד יש לי תוספת של ילד או שנים ששיכים למישהו אחר, אבל אוהבים להיות פה דוקא) בגן , היא גם מתנהגת שונה, מצד אחד היא מאוד חמודה לכולם, נהנים מהחוכמות שלה, אבל מצד שני, לא תמיד מתחשק לה לשתף פעולה עם כולם, צריך לבקש ולהפציר בה כמה וכמה פעמים עד שהיא מצטרפת לפעילות ויש להם הרבה פעילויות, (היא לומדת בגן משולב, שבו יש מספר ילדים חריגים - היא לא חריגה - והגן נהנה מהרבה משאבים, כוח אדם, ופעילויות בגלל העובדה הזו, וזה די צ'ופר להיות בו) מן פרימדונה קטנה כזו, שעושה מה שבא לה . אני מקוה שהמגילה הארוכה הזו תתן לך תמונה די ברורה, ואם שכרנו יהיה בהפסד מוצץ אחד, כבר הרווחנו. ורב תודות מראש.