אחרי הכל היא רק בן אדם

אני חושבת על ההגיון של הטיפול מהבחינה המקצועית שבו: אדם מרויח את שכרו ממפגש עם אדם אחר, אותו הוא שומע. תארי לך שיש לה נגיד 20 מטופלים בשבוע, שאת כל אחד מהם היא "כואבת", נשאבת, מתקנת.. זה בעיני בלתי אפשרי. נכון שזה המקצוע שלה ולהיות אמפתי ולהביא את עצמך כאדם זה חלק מהטיפול,, אבל אני חושבת שפסיכולוגים כבר לומדים עם הזמן לשמור על עצמם, אולי בהיותה מסוייגת היא שומרת לך את העיניים פקוחות בהבנה שהיא אינה אימך אלא מטפלת פסיכו'. בכל אופן בעניין הימים, אני הייתי משתפת אותה, אולי היתה אי הבנה, אולי היא לא מבינה עד כמה זה חשוב.. זה יכול רק לעזור אם תשתפי אותה, אחרי הכל היא רק בן אדם :)