טיפול

שלום אני נמצאת בטפול (דינמי) כשלושה חודשים עקב דיכאון קשה. מצד אחד - המטפלת שלי משדרת הזדהות ואמפטיה לכאב ולסבל אך מצד שני יש לי תחושה שזה מן "משחק". הפגישה הבאה שלנו נופלת על חג, והיא אמרה לי שהיא יכולה רק ביום אחר בשעה מסויימת (שעה לא נוחה בשבילי כי קצת קשה לי לבקש לצאת מהעבודה אחרי תקופה רבה שהחסרתי, והיא יודעת מזה) ואם זה לא נוח לי אז אין לה מועד אחר. הייתי במצב מאוד רע, ואמרתי לה שאני מניחה שבסוף אסתדר עם השעה, ולא התעסקתי בזה. אני מבינה שיש לה את העיסוקים שלה, אבל, הייתי במצב מאוד לא טוב באותה פגישה, ורק היום, לאחר כמה ימים פתאום קלטתי, שמבחינתה זה בסדר שלא נתראה שבועיים. ואני תוהה האם זה מקצועי ואנושי להתנהג כך? האם אני מגזימה בתחושותי שבתכלס - לא מעניין אותה ? התגובה שלה עשתה לי תחושה שאולי היא חושבת שאני "ממציאה" או מגזימה ולכן אפשר לדלג על פגישה? אחרת, היא היתה מנסה לחפש עוד מועד, ולא לוותר בכזאת קלות על הפגישה הבאה. אני פתאום מרגישה שגם היא לא מסוגלת לתמוך בי בזמן מצוקה, והתמיכה היא רק לכאורה. אני מרגישה שאני רוצה להפסיק את הטפול. מה דעתך? הגזמתי ?

יעל יקרה, קודם כל אני רוצה להבהיר שאני לא פסיכולוגית. רק עוד מטופלת. אבל קשה מאוד לדעת מכאן מה קורה אצלך בטיפול. ראשית שלושה חודשים זה ממש ההתחלה של הטיפול. שנית יכול להיות שהיא באמת לא יכולה במועד אחר. אולי היא יוצאת לחופשה? הרבה פסיכולוגים יוצאים עכשיו לחופשה. האם היא השאירה לך אופציה להתקשר עליה אם את מרגישה צורך? ואולי היא בכלל שומרת על הגבולות לטובתה ולטובתך גם יחד. אם את מעניינת אותה רק את יכולה לדעת. מה את מרגישה? יש ביניכן כימיה? אגב מכאן זה נשמע שאת כן מענינת אותה. בעיני תהיה זאת החלטה פזיזה להפסיק טיפול שעוד לא ממש התחיל, הוא עוד נמצא בחיתוליו. זאת דעתי בכל אופן. מאחלת לך רק טוב וחג שמח. ואת יכולה לנסות ולהעזר גם כאן בפורום בתקופה שבין הפגישות. סוף שבוע קל!

שלום יעל, אני מבינה ממה שכתבת שלפעמים את יכולה להרגיש בתוך הטיפול אהובה ו"מוחזקת", ולפעמים את יכולה להרגיש אבודה ונטושה. לא קל לנוע בין שני קטבים אלה, במיוחד כאשר התחושות (לשני הכיוונים) יכולות להיות רבות עוצמה. אני חושבת שזו שאלה חשובה ומעניינת האם את מכירה את התנודות האלה ממקומות וזמנים נוספים בחייך, והאם יש משהו שהיית רוצה להבין באמצעות התהליך שמתרחש בטיפול. במילים אחרות, נראה לי חבל להפסיק את הטיפול בנקודה כל-כך משמעותית, ובמקום זאת כדאי לדבר עם המטפלת שלך על התחושות המורכבות האלה. המון הצלחה, אורנה ראובן-מגריל