קשר בין הורים לנער

א/ג נכבד/ה שלום רב ! לנו 4 בנים כאשר הבעייה עם הבכור בן ה-13 שאותו ננסה להגדיר בקיצור. א. נודניק רציני - מושפע מחברים/פרסום ומשגע את המוח ברצף ומבלי להתייאש גם אחרי עצבים, עונשים וזה נושא השיחה העיקרי. זאת ע"מ שנקנה לו. ב. עצבני וסגור - חושב שמגיע לו הכל, אינו אוהב להתחשב במיוחד לא באחיו השני בן ה-11. ג. בורח לנו מהידיים - אין הכוונה לבריחה ממש, אלא לכך שלא מצליחים לשמור איתו על קשר טוב ומעמיק גם לאחר תקופה יחסית טובה שאנו חושבים או הבחור רגוע, אז מתעוררת בעייה וכרגיל הוא מוכן לשמוע תשובות חיוביות בלבד אחרת שוב עצבים ואתם לא סומכים עלי, לא מוכנים להתחשב בצרכים שלי וכו' ברור לנו שייש לו כעת תקופה קשה אשר החלה לפני כשנה (תהליך התבגרות), אך ניתן לאמר שמצב זה רק החמיר כעת, מאחר וזה החל קודם לכן. אוסיף עוד שאינו מרבה לצאת מהביית למעט לביה"ס ולחבר אחד באיזור, אינו מוכן להשתתף בחוגים ופעילויות, במקום זה הוא מסתגר בתוך הביית גם לחצר אינו אוהב לצאת. יש בו פחד מכל מיני מצבים כגון: בבוקר יום הבחינה, מסרב לצאת לטיולי ביה"ס במיוחד עם לינה מחוץ לביית. מאחר שהוא נתקף בכאבי בטן אמיתיים ולעיתים מלווה בשילשולים. מצב זה קרה לו בעבר כולל חום עולה ויורד ללא סיבה. קשה לפרט את הכל אך מבחינתינו הוא שייך לנפגעי מלחמת המפרץ. אבקש עם כל הקושי בדבר להנחות אותנו עד כמה לוותר, עונשים מסויימים, הסברה וכל מה שאפשר כדי לעשות לו ולנו טוב. אגב לפני כחצי שנה לקחתי אותו למסעדה כאבא שרוצה לשוחח איתו בנושא התבגרות והרגשתי שאני משוחח כמעט לקיר הוא שומע ולא אוהב להגיב זאת בנושאים חימום אחרים שניסיתי לפני שניגש לנושא העיקרי.

אדי שלום, במכתבך אתה מעלה מספר בעיות: הראשונה, קושי ההתמודדות עם בנך ועם הדורשנות הבלתי מתפשרת שלו. השניה, דאגתך להיבט החברתי של בנך: לא משתתף בפעילויות חברתיות אחה"צ פרט לחבר אחד, ולא מצטרף לטיולים שנתיים בשל התפתחות סימפטומים פיזיולוגיים (כאבי בטן, שלשולים, חום). השלישית, חוסר הבנה לגבי הפחדים של בנך: לפני בחינות, לפני טיולים שנתיים שבסופו של דבר הוא לא יוצא אליהם וכו'. ובכן, כפי שכתבת, ידוע לך שבנך נכנס לתקופה הקרויה "גיל ההתבגרות". גיל זה אינו פשוט בדרך כלל לא לילדים ובוודאי גם לא להוריהם. בגיל ההתבגרות המשימה העיקרית של הילד היא להתחיל לעשות את צעדיו הראשונים העצמאיים בעולם. לצורך כך עליו לבצע (מבחינה פסיכולוגית - פנימית) תהליך היפרדות מההורים ופיתוח האינדיווידואליות שלו-עצמו. תהליך זה, כל ילד חווה את זה בעוצמות שונות.כילד בכור במשפחה, ללא דמות שתפרוץ עבורו את הדרך, כדוגמת אח בוגר, עליו לעשות זאת בעצמו.אין דרך נכונה או טובה לעשות זאת, אלא כל אחד עושה זאת בדרכו שלו. נראה כי לבנך יש קשיים להיפרד מכם (ההורים) וניתן לראות זאת בעיקר לפי מה שסיפרת על הטיולים השנתיים. התפתחות של סימפטומים פיזיים על רקע אירועים דומים חוזרים ונשנים (טיולים שנתיים) עשויים להעיד על קושי להיפרד, פחד מפני להיות לבד, חוסר בטחון בכך שיוכל להסתדר בעצמו, ואולי גם מעיד משהו על מצבו החברתי בכיתה (דבר שלא הזכרת). ההסתגרות בחדר והתחושה שלכם ש"הוא נוזל לכם בין הידיים" הם תופעות אופייניות לגיל ההתבגרות של הילד, אולם פה ההורים צריכים לפקח מרחוק, להשגיח ולהיות עם האצבע על הדופק. אתה בוודאי שואל עכשיו "מצוין, אבל איך אני עושה את זה כשהוא כל כך בועט ומסתגר"?. ובכן, צר לי, אך אין תשובה חד משמעית לכך. תשובה שכזו עשויה להגיע דווקא ממך כאשר תוכל לנסות "להיכנס לנעליו" של בנך ולנסות לראות את העולם מנקודת מבטו. פעולה שכזו קשה וכמט בלתי אפשרית ללא סיוע חיצוני. לדעתי, עליך לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג , או אפילו אצל יועצת בית הספר, הפסיכולוג של ביה"ס וכו'. אנשים אלו יסייעו לך בצורה ספציפית יותר להבין את מצבו של בנך, יקלו על ההתמודדות שלך עימו ויעזרו לך לזהות סמני מצוקה או חירום אצל הילד , במידה וחלילה יתפתחו. אני מאחלת לך שתצליח לעבור את הגיל הזה עם בנך בשלום, ועם כמה שפחות שערות לבנות....:) בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית