שאלה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום לך, אני בת 58 ויש לי שני ילדים, בן ובת. אני ובני לא קרובים, הוא הבכור. ובתי בת 23 ילדה טובה ומאוד חכמה. בתי כל הזמן שואלת אותי אם אני אוהבת אותה. אנחנו משפחה מאוד יציבה אך עם זאת כנראה שלא כל כך חמה. בתי ילדה גדולה ועצמאית ואני לא מבינה למה היא כל הזמן שואלת אותי אם אני אוהבת אותה. היא ילדה חזקה ומאוד בטוחה בעצמה. מה דעתך?
שרה יקרה, אחד הדברים שכנראה אף פעם לא מעייפים אותנו, זה לשמוע כמה אנחנו אהובים על האנשים החשובים לנו. הגם שבתך נתפסת בעינייך כגדולה, עצמאית, חזקה ובטוחה בעצמה, היא זקוקה ל"תדלוק" הזה, ממך. נשאלת השאלה מדוע גם בגיל כה בוגר היא זקוקה לאישוש התכוף לאהבתך. האם היא מטילה בה ספק? האם ה"מוצלחו?ת" והעוצמה שהיא משדרת לך, באות כדי לזכות בה? לא ברור מדוע התרחקת מבנך הבכור, אבל האם יתכן שמצב כזה מאיים מאד על בתך? אולי היא חוששת שתוכלי להתרחק יום אחד גם ממנה? הרבה שאלות. בכל גיל כדאי לנסות ולעבוד על מערכות היחסים במשפחה. אפשר להיעזר לשם כך בטיפול (לך? לבתך? לשתיכן?), בעיקר כשמדובר בדפוסים של שנים רבות. המאמץ כדאי. אני מאחלת לך הרבה נחת ואהבה מילדייך ליאת
שלום ליאת, ברור שאני מאוד אוהבת את בתי. אבל מעטות הפעמים שאמרתי לה את זה במילים מפורשות. תמיד חשבתי שמעשים יותר חשובים מסתם מילים. כמובן שכמו כל אמא השתדלתי לעשות הכי טוב בשבילה. אני בטוחה שהיא יודעת שאני אוהבת אותה. אני ממש מעריצה אותה, היא כל כך בוגרת ומבינה כל כך הרבה דברים ויודעת להתמודד עם המון מצבים שונים וקשים. יתכן וה"מוצלחות" והעוצמה שהיא משדרת הן באמת כדי לזכות באהבתי. היא יודעת שאני לעולם לא אתרחק ממנה, אני ממש צריכה אותה. היא האור שלי! לפעמים כשהיא שואלת אותי אם אני אוהבת אותה זה כאילו מתוך שיעמום, כאילו היא סתם זורקת לאויר כי אין לה משהו חשוב להגיד. יכול להיות שזה סתם? או שבטוח מסתתר מאחורי זה משהו עמוק יותר? אני חושבת שלי אין את הכוחות ללכת לטיפול אבל אני באמת אמליץ לה לפנות. תודה לך על התייחסותך שרה