האם בני יכול לקבל טיפול פסיכולוגי או שיש דרך אחרת?

שוב שלום לכם, בהמשך לתיסכולים של בני בן ה-5. רציתי להוסיף כמה דברים: - אני מוצאת אותו משחק הרבה לבד, כאשר ישנם חברים הוא די מרוכז במה שהוא רוצה לומר להם (פחות מעניין מה הם עונים לו) וככה גם איתנו ההורים. - כאשר מצב מסוים לא מוצא חן בעיניו, ואני נותנת הסבר מסוים והוא מוצא שההסבר לא משביע את רצונו, הוא שואל / מסביר בדרך אחרת, (המצאה, דימיונית משלו) את המצב, כלומר נותן הסבר שמרגיע אותו, אך שואל אותי אם זה נכון, כלומר מחכה שאני יאשר לו את ההסבר (הלא נכון שהוא נתן) שלו. ואם אני עונה בשלילה ומסבירה לפעמים זה עוזר, אך לפעמים לא, והוא מתעצבן! - שוב דוגמאת התיסכול שלו. לפעמים בעלי עונה לו כן, ויוצא לידי חובה, (מקבל שקט) אך איני יודעת האם זו הדרך? מקווה שלא העמסתי יותר מידי בפורום, אשמח לדעת / להבין יותר איך אפשר לטפל בנושא של הרגישות אצל בני. עוד דבר, לי נראה שבני בסה"כ מחפש יותר מצבים של "הצלחות" בחייו, על מנת שיקבל עידוד תמיכה ופירגון מאיתנו. כיוון שאחותו בת ה-3 היא מאוד מצליחנית יחסית. אשמח לענות על עוד שאלות רלוונטיות לנושא. יום נעים. ושוב תודה על הסבלנות והקריאה.

פיה יקרה, את מתארת ילד אהוב מאוד, שמרבה להרגיש תסכול בשל קשייו ומחפש דרכים לבטאו. אני חושבת שזה מצויין שיש לו מסגרת לימודית תומכת ומותאמת, וממליצה בראש ובראשונה להשקיע ביצירת קשר קרוב עם המטפלים שלו שם. נדמה לי שהם האנשים הנכונים להתייעץ עימם לגבי התפתחותו, מאחר והם מכירים גם את יכולותיו הטובות וגם את בעיותיו מקרוב. אני רוצה להוסיף שתי נקודות למחשבה בנוגע אליכם - ההורים. הראשונה מתייחסת לכך שנראה לי נכון שאת ובעלך תמצאו דרך עקבית להגיב בה אל בנכם. אני חושבת שזה מאוד יקל עליו לדעת שיש "חוקים" ברורים (למשל, כיצד אתם מגיבים אליו כאשר הוא ממציא משהו, כיצד מגיבים אליו כשהוא צועק וכד'). הנקודה השנייה מתייחסת למקורות התמיכה שלכם. זה מאוד לא קל לגדל ילד עם פגיעה כלשהי, ולפעמים זה יכול להיראות כמו מאמץ אינסופי... זה אומר שכדי שיהיה לכם כוח אתם צריכים גם לנוח לפעמים, לבלות זמן זוגי ולשמור על עצמכם... בברכה, אורנה ראובן-מגריל

אורנה - תודה על התשובה.