בעיה

שלום אני וחברי יוצאים מזה כשנה.מערכת היחסים הסתיימה לפני כשבוע לאחר שחברי אמר שאינו יכול לעמוד בלחץ בין סירובם של משפחתו לחיבור ביננו ובין הרצון שלו להיות איתי. אנחנו בני 25 . במהלך הקשר התברר כי משפחתו של חברי ובמיוחד אימו טענו בפניו כי איני המתאימה ורמזו כל הזמן כי מוטב שיסתיים הקשר. חברי טוען כי אינו יכול לראות את משפחתו סובלת לאור אי שביעות רצונם.טענתי היתה כי ריצוי תמורת יחסים טובים אינה עובדת כנוסחה וכי גבולות בין עצמאיותו וניפרדותו ובין הסטטוס שלו כבן צריכים להיות ברורים.עוד טענתי כי הדבר בוודאי משמש שיקוף בזעיר אנפין של הקשר ביננו ויתכן שלמרות הצהרותיו אינו רואה אותו דרך אותם משקפיים שאני רואה. במהלך הקשר הרגשתי כי "אני אוהבת יותר" אולם לא ייחסתי זאת להסתייגות מצידו כי אם לתכונות אופי אישיותיות. חברי שסיים הקשר חושב כי קשר שימשיך הלאה יסב רק צער לאור התפתחותו כאשר ממילא אין הוא מקבל את החותם הסופי מצד הוריו. מה עליי\עלינו לעשות

שואלת יקרה, אני מתרשמת שההחלטה שלו כבר נפלה, והקשר הסתיים. את צודקת בכך שחבל לוותר על יחסי אהבה לטובת הצורך לרצות אנשים אחרים. אבל את אומרת גם, שבמהלך השנה בה הייתם יחד, הרגשת שהאהבה ביניכם אינה סימטרית, והיו לכם לא מעט דיונים על טיב הקשר. את שואלת מה לעשות? אני לא יודעת טוב ממך. הייתי מציעה לך לא להתעקש על משהו שממילא "צולע", לאפשר לעצמך תקופת מה של עיבוד האובדן והפרידה, ואז - לנסות לפתוח את עצמך למערכת יחסים חדשה, מתגמלת יותר, עם בן זוג שידע להעריך את אהבתך ואת ההשקעה שלך בו. דרך צלחה.