התעסקות מוגזמת בתכונות?

שלום רב לכולם. אני בן 19, באיזהשהו שלב מסויים בחיים שלי התחלתי להתעסק עם האישיות והתכונות שלי, זה התחיל בשהבאתי יציאה לא מצחיקה אז התמרמרתי בצד ואמרתי לעצמי "שאני לא מצחיק". אני לא חושב שאני בן אדם קורע מצחוק, אבל אני יודע לשעשע את סובבי. בכל מקרה, עד לפני איזה חודש זאת הייתה התכונה היחידה כמעט שהפריעה לי. לפני חודש (אקצר) יצא לי לחשוב על השאלה "האם אני מצחיק?" ותמיד זה היה לפה או לכאן, וזה היה מונע ממני לדבר (או להצחיק) באירועים חברתיים. לאחרונה זה התחיל להתבטא בהרבה תכונות אחרים, ואני כל הזמן מגלה עוד ועוד תכונות ואישיות שמציקות לי. שאני על שלב שאני מתחיל לא לאהוב את עצמי. אני תמיד משווה את עצמי לתכונות של אחרים, על הסגנון שהם מדברים, על יציאה מצחיקה לפעמים אני חושב איך הם הגיעו אליה, ולאחרונה זה התחיל להיות מאוד אובססיבי. אני כבר שבוע בדיכאון על עצמי, שאני כל הזמן עולה על עוד תכונות ואישיות שהייתי רוצה לשנות. בבקשה תביאו לי עצה ממשית, ולא פסיכולוג\ית. הייתי מאוד רוצה לדעת מה אני יכול לעשות, לשנות את התכונות שבי? אפשר? אולי אם אגלה באמת למה זה מפריע לי כל כך אצליח להשתחרר מזה? שמתי לב שיש כאן הרבה מגיבים שהם לא פסיכולוגים, אז אשמח לקבל גם ממכם חוות דעת, ואולי עצות או הזדהות קטנה. תודה רבה, עומר.

שלום עומר, העיסוק בדימוי העצמי ובהערכה העצמית שלנו הוא מאוד טבעי, אך שמדבריך עולה שבזמן האחרון עיסוק זה מוגזם ומאוד מפריע לך. כדאי לבדוק מדוע הבדיקה העצמית הזו התגברה בחודש האחרון, ובהחלט ניתן להקל עליך. עם זאת, לצערי קשה לי לדמיין איך עושים זאת באמצעות פורום באינטרנט. למרות ספקותיך בנושא, אני ממליצה לפנות באופן אישי לפסיכולוג קליני, ולהגיע לעומק העניין. המון הצלחה, אורנה ראובן-מגריל

בן 19 יקר... זה דווקא היה מצחיק...:) תראה.אם תמשיך להתעסק בשאלה האם אני מצחיק ותיכנס לדיכאונות....לעולם לא תצחיק אף אחד וסביר להניח שגם לא תצחק הרבה.אולי פשוט תשתחרר...אולי פשוט תפסיק לנסות?לחשוב?צא לארוע חברתי בלי ציפיות...פשוט תהיה אתה.אפשר גם להיעזר במשהו טיבעי להרגעה..לפני אירוע חברתי,זה יכול לעזור (רגיעון בי רילקס...) .אל,אל תנסה להיות מי שאתה לא.אם אתה לא מצחיק היום...אל תצחיק!מה זה התנאי שיאהבו אותך? אז אתה לא תהיה המצחיק שבחבורה...אז אתה תהיה....מי שאתה בחבורה... בהצלחה. :)

תודה סופי העלת לי חיוך על הבוקר. :-) נכון, כל הסוד הוא בעצם להיות עצמך! אבל בין החשיבה לבין באמת להגיע לשם יש הבדל עצום! פשוט הגעתי לשלב בחיים שלי, שגיליתי שאני בכלל לא מכיר את עצמי. ובגלל זה אני לא יודע מי אני, אני מצחיק? אני חכם? מה התכונות הטובות בי? מה הרעות? כנראה שהתחלתי בתהליך של גילוי עצמי מלווה בדיכאונות. :-) אני מרגיש שאיפשהו בדרך איבדתי קצת החוש ההומור שלי. אתמול איכשהו הגעתי לשיחה עם אמא שלי שאמרתי לה שאני כבר לא אוהב קומדיות (?!), בהיבט היותר עמוק כי זה מאוד שטחי ומיותר. אבל מה זה אומר עלי? וזה היה יום אחרי שראיתי את המופע של אלי ומריאנו.. אז יש כאן הרבה ניגודים, הרבה סתירות. ואין לי מושג איך לאחד את כל התכונות האלה ופשוט להיות עצמי. הבעיה היא, שאני לא יודע מי אני, אז אני לא יכול להיות אני אם אני לא יודע מי אני, הבנת כן? :) תודה רבה לך סופי, ושיהיה לך המשך יום נפלא!