מקרה חרום!!!

יש לי ילדה בת 3 שלא הורגלה לחברת ילדים והיתה בטיפולי בבית במהלך כל הזמן הזה. לפני חצי שעה בערך כשהיינו בגן שעשועים בעלי אמר לי שיש בגן הזה המון ילדים מופרעים וכשהילדה שמעה אותה היא התחילה פתאום לפחד מאוד מילדים באופן כללי, היא מפחדת להיות ילדם,לשחק איתם,לתקשר איתם,ואם ילד בוכה או צועק היא מתחילה לבכות ולבקש שאני יקח אותה על הידיים ושנלך הביתה.השנה(לפני שבוע)היא נאלצה ללכת לגן בפעם הראשונה בחייה, בגן יש 28 ילדים, היא בוכה המון, התחילה לגמגם וממש קפואה מפחד בגן.הגננת הציעה לי להישאר איתה בבוקר שעה ואח"כ לקחת אותה ב-12:00 במקום ב-13:20,השאלה שלי היא: האם הדרך נכונה? האם אני צריכה להישאר איתה כל הזמן בגן? אודה לך על תשובתך הכנה והמהירה!

שלום צליל, אני מבינה שקשה מאוד להשאיר את בתך בגן במצב שנוצר, אך נדמה לי שלטובת כולם כדאי להתייחס לכך כתהליך קליטה במסגרת חדשה, שיכול להיות קשה ומאתגר אך אינו "מצב חירום". בתך מרגישה ומן הסתם גם מגיבה לכך שהוריה נמצאים ב"מצב חירום", ויהיה לה קל יותר להסתגל כשהיא תרגיש שאתם רגועים ושלמים עם הבחירה להתחיל ללכת לגן... המעבר מלהיות "ילדה של אימא" לאחת מבין 28 ילדים אינו פשוט, ובהחלט מומלץ לבצע אותו באופן הדרגתי. במרבית המקרים הגננות מנוסות מאוד בתהליכי פרידה, וכדאי לשמוע לעצתן ולשתף עמן פעולה. עם זאת, כאשר את נשארת עם בתך בגן חשוב לזכור שהמטרה היא לעזור לה להסתגל להיות שם לבד, וזהו המסר שצריך לעבור בהתנהגות ובדיבור. בנוסף לתשובתי, אני ממליצה בחום לפנות ביום ראשון בבוקר ל"קו ההורי" של אוניברסיטת ת"א, שם תוכלי לשוחח באופן אישי עם ליאת מנדלבאום. המון הצלחה (זה ילך ויעשה קל יותר...), אורנה ראובן-מגריל