שלום גדעון

במכתב האחרון שלך כתבת לי שכדי לי ולבעלי ללכת לטיפול האמת שאני יודעת את זה שבעלי צריך טיפול היינו אצל יועצת נישואים ושדברנו על הנשיקות אז אמרה "שזה צפיה" אני חושבת שנשיקה זה בכלל לא צפיה אלי חוב אהבה וערכה לבן אדם. בעלי כנראה גדל בבית שלא נותנים חום ובגלל זה הוא לא יודעת לתת חום . אפילו שאחותי אמרה לנו שהחבר שלה הציעה לה נישואים בעלי לא התקשר לברך את אמי , אמי אמרה לי "מעניין פז בעלך לא התקשר לברך אותי מה אני זרה . אז גם אחרים מרגישים שהוא לא משדר חום. רינת

רינת יקרה, גדעון ישוב לענות כאן בשבת-ראשון, ועד אז אשתף אותך במחשבות שלי בנושא. אני זוכרת את פניותייך הראשונות בעניין הנשיקות. זה נכון שבכל משפחה מראים אחרת אהבה וחום. יש משפחות בהן נהוג לחבק ולנשק, ויש מי שמעדיפים להביע רגשות במבט, בדיבור, במעשים. לצערנו, יש גם אנשים שקשה להם עם ביטויים גלויים של רגש. לא ברור לי אם זה המצב אצל בעלך, או שהוא פשוט לא כל כך אוהב את משפחתך. האם זה מצב אפשרי מבחינתך? האם תוכלי לקבל מצב בו בעלך מאד אוהב אותך, אך אוהב פחות (או בכלל לא) את משפחתך? בעיני זה מצב לגיטימי, כל עוד אין פגיעה או העלבה במכוון. אני יכולה לשער שמי שמכריחים אותו לאהוב, או להתחבק ולהתנשק בניגוד לרצונו, יפתח סוג של התנגדות ורתיעה מהדרישה הזאת, ואולי נשיג בדיוק את ההפך. הייתי מציעה לך להניח לו בעניין הזה, ולנסות לעבוד על ביטויי הרגש ביניכם, כזוג. אולי אם ירגיש חופשי לנהוג כרצונו, המצב ישתפר מעצמו. בברכה ליאת