המשך כפייתיות

תודה שהתחלת לענות על שאלותי,אולם לשמוע את זה גורם לי להרבה בכי,בעצם אני כבר לא יכולה לבכות כמעט.אם היית יכול לשאול אותי שאלות דרך פה הייתי עונה,אתם האנשים היחידים שפניתי אליהם,חוץ מפעם אחת שדיברתי על זה עם פסיכולג וזה בכלל לא עזר,כי אחי לא הלך... איך זה יכול להיות שהוא לא מודע לזה שזזה בעיה-הוא רואה שאנחנו לא מתנהגים ככה ואני חושבת שגם הוא כשהיה קטן לא התנהג ככה,למה זה קרה לו הוא מגזים בצורת ובכמות כל תנועה ובכל פעולה בזבזנית-יש עוד כמה פרטים בהודעותי הקודמות. אני בת 18,האם זה נכון שאני ייקח תרופות כי לאחי יש בעיה למה שאני יסבול עוד יותר והבעיה תמשיך להיות ..

לניצן, שלום מכתבך נוגע לליבי. את מאד מודאגת וסובלת ממצבו של אחיך. בשלב זה חשוב מאד שתדאגי לעצמך. לפעמים קשה מאד לגרום לבן משפחה להיות מודע לכך שהוא צריך עזרה, ומעבר לכך זה לא תפקידך אלא תפקידם של ההורים. יתכן וניסית לדבר איתם או עם אחים בוגרים. אם לא ניסית כדאי שתדברי איתם על הרגשותיך לגבי אחיך. אני ממליץ לך בחום ללכת ליעוץ פסיכולוגי כדי שיעזור לך להתמודד עם המצב, לתמוך בך ואולי בעקיפין הדבר יוכל לעזור למשפחה. אם את רוצה המלצות לאן לפנות תכתבי לי מה איזור מגוריך. האם את יכולה לכתוב מה עמדתם של הוריך או אחים בנושא? מה הדברים הכפייתיים שהוא עושה? במה זה משפיע על המשפחה? בברכה, אמיר