פעם אובדנית תמיד אובדנית?

שלום רב, בפעם האחרונה שהייתי בדכאון כבד היו לי מחשבות אובדניות קשות. רציתי למות כל הזמן ולהיות לא קיימת בכלל, וחשבתי על זה המון והתעסקתי רק בזה עד שהעניינים מעט התבהרו והדיכאון נחלש. האם בכל פעם שאכנס לדיכאון עליי לחשוש מלהיות אובדנית שוב? אומנם הפעם זה נגמר בסדר, אך אני חוששת לעתיד.. תודה רבה.

תותי שלום, אחד האפיונים של דיכאון כבד הינן המחשבות האובדניות. ה"יתרון" של לדעת את זה מראש הינה היכולת להתכונן. לדעת שהעננים מתבהרים, שהיאוש מוקל כעבור כמה זמן, שהרצון למות כמו שמגיע גם חולף. שהדיכאון שהיה כבד נחלש עם הטיפול והזמן. דבר נוסף, לא בהכרח הפעם הבאה תהיה דכאון כבד כמו הפעם. היא יכולה להיות עוד הרבה זמן או דיכאון מוחלש יותר. החשש לפעם הבאה אופייני ומוכר לגבי כל מי שעבר ארוע גופני או נפשי. משהו מהאשליה של "לי זה לא יקרה" נסדק. אני שמח לשמוע שעכשיו את מרגישה יותר טוב, גדעון

היי הבעייה היא שכשהגל מגיע, נורא קשה לחשוב שהוא יעבור. הכל נראה חסר סיכוי, ונדמה כאילו אף אחד לא יכול באמת לעזור.... ענת

כמה מפתיע - כן. דליה רביקוביץ' ז"ל היא ההוכחה לכך. ולא רק היא. הפואנטה היא לזהות מתי מגיע גל נוסף של דכאון, ולהתחיל לטפל בו עוד לפני שהוא מתיישב ממש בנשמה. אחרת האובדנות חוזרת כאילו שמעולם לא נעלמה. בעצם - היא לעולם לא נעלמת, רק חוזרת לארון לזמן מה. אפשר להתיידד עם האובדנות, אבל לא להיכנס לקשר עמוק מדי... יש לה נטיה להיות אובססיבית... היא רוצה שיאהבו אותה עד מוות...