מאוהב נואשות

שלום, אני חייל העומד להשתחרר בקרוב. אני מאוהב נואשות במישהי שמשרתת איתי. התאהבות שגורמת לי לסערת נפש. למרות שכשהכרתי אותה ידעתי כי יש לה חבר לא יכולתי לשלוט ברגשותי והתקרבתי אליה והפכתי לידיד. לא העזתי לעשות צעד למשהו מעבר לכך כשאני יודע שיש לה חבר, אך איפשהו בתת מודע ההתקרבות שלי אליה תמיד הייתה כי חיפשתי משהו מעבר. זה הגיע לרמה שבה אני חושב עליה כל יום, חלק ניכר מהיום, מחפש את קירבתה כל הזמן מחפש את תשומת ליבה. כשקורה ואני לא רואה אותה זמן ממושך זה קשה לי עד מאד. כשהיא לא נותנת לי תשומת לב זה מכאיב לי מאד ומשפיע על מצב רוחי באופן מיידי. לאחרונה היא נפרדה מהחבר שלה. למרות זאת אני יודע שהיא לא מוכנה עכשיו לקפוץ לקשר חדש וחוץ מזה אני חושד שכנראה אין לה משיכה אליי למרות שאני לא יודע בוודאות. החלטתי שכדי להשתחרר מהמעין אובססיה שלי אליה אני פשוט אדבר אליה ישירות ואגיד לה את כל מה שאני מרגיש אליה למרות שהעיתוי אינו מתאים. ולמרות שיש כאן פוטנציאל למשהו שיכול להכניס אותי לדיכאון עמוק. אבל נראה לי כי רק ככה אוכל להשתחרר ממנה או להיות איתה. האם נראה לך שאני עושה את הדבר הנכון ? והאם זה בכלל נכון לשמור איתה על יחסי ידידות. אינני יכול לתאר לעצמי בכלל מצב שבו לא יהיה לי שום קשר איתה. תודה רבה.

הי חייל, אני הייתי מספרת לה אך בעדינות ולא בכבדות.. אפשר לספר לה איך אתה מרגיש בשלבים ולא חייבים "להפיל" עליה הכל בבת אחת.. בהצלחה..

שלום לך, אכן קשים יסורי האהבה, אך אני בטוח שאינך הראשון העומד בחשש מול הרצון והפחד לגלות את אשר על ליבו לזו שאהבה נפשו. נשמע לי שאתה רוצה מאוד קשר איתה ואינך יכול לדמיין מצב אחר. אז לך אחר ליבך, העמק את הידידות איתה ומצא את העיתוי הנכון לשתף ברגשותיך. וכמו שקיבלת עיצה כאן: לאט לאט ובשלבים... אנא שתף אותנו לגבי ההמשך. התאזר באומץ ובהצלחה, גדעון

ובתוספת להמלצתו של גדעון: פעל ברגישות ובנחישות ! בהצלחה.