ניתוק ריגשי-מה זה אומר עלי?

שלום, אני בת 24. בזמן האחרון התחלתי קצת לחשוב... הגיע הזמן באמת... (: שמתי לב שאני מסוגלת ממש לנתק את עצמי מבחינה רגשית. עברתי הרבה תקופות בחיים, כשכל שלב מסתיים אני כאילו אורזת אותו נפרדת ממנו ולא חוזרת אליו יותר. אני לא מרשה לעצמי להתרפק על געגועים זה כאילו "אסור" בעיני. לפני שנתיים עברתי תקופה מאוד קשה. אני יודעת שהיא היתה שם אבל אני ממש לא זוכרת כלום מאותה תקופה. וגם לא מרגישה כלום כאילו לחצתי על כפתור והתקופה הזאת בכלל לא נוגעת אלי. ואני מרגישה את זה גם בנוגע לקשרים. למשל מחבר או חברה טובה. אני עצובה 24 שעות וזהו אני "אורזת" את הקשר וממשיכה הלאה. מבלי להסתכל לאחור כאילו מעולם לא הייתי מעורבת בקשר הזה מבחינה רגשית. מה זה? ומה זה אומר עלי?

ערב טוב אולי זה אומר שאת מעדיפה לא להתמודד עם רגשות קשים ומכאיבים. ולמי, בעצם, קל עם זה? פרידות ואובדנים הם דברים קשים, התובעים מאיתנו מחיר רגשי לא פשוט. כאשר אנחנו לא מתאבלים על אובדנים - יהיו אשר יהיו - אנחנו מרוויחים (אולי) בטווח הקצר, אך מפסידים לא מעט בטווח הארוך. חוויות העבר האלה, אותן את בוחרת "לשכוח" מצטברות בסופו של דבר באיזה "בוידעם" שמתמלא ומתמלא, וגוזל לא מעט משאבי נפש. לא תמיד אנחנו מודעים למחיר הזה, אבל (כך לפחות מאמינים חסידי הגישות הפסיכודינמיות) בסופו של דבר יופיע סימפטום כלשהו, שימסור לנו דרישת שלום מאותו בוידעם. אני ממליצה לך למצוא את הדרך - אולי בעזרת איש מבחוץ - לנסות ולאוורר את אותן חוויות קשות מן העבר, ולהתוודע גם אל אותן תחושות אנושיות כל כך, המהוות חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי המלא. לילה טוב ליאת