לצאת ממופנמות

שלום, אני בחורה בת 22 ,בתהליכים של "יציאה ממופנמות" ( מהילדות לא היו לי חברים, והרגשת הבדידות הובילה לדיכאון קל). כרגע, כשאני מדברת עם אנשים אני מרגישה שאין לי מה לתת לקשר, שאני לא מושכת או מעניינת ורק שמדברים איתי אני מדברת לענין ואם לא אין לי משהו מספיק מעניין לומר, בקיצור הרגשה של אי נוחות. רציתי לשאול איך מטפלים בעניין הזה ? איך אנשים יאהבו אותי? ואיך אתפטר מההרגשה של אי נוחות כשאני נמצאת עם בן אדם אחד וחשה שאין לי מה לומר... תודה מראש, הבחורה שרוצה לחיות את החיים...

שלום איה, דבר ראשון, את לא לבד. לכולם יש את ההרגשות האלו ש"אין לי מה להגיד" או "מה אני יגיד" אבל זה אף פעם לא מסתכם ב"טוב, אני לא אגיד כלום". בסוף את תמיד אומרת משהו. לא ציינת אם את ביישנית או לא, אני חושב שזה מאוד חשוב בעניין הזה. אני לא יודע אם זה כל כך קשור, אבל אני רוצה לשתף אותך עם משל קטנטן. יום אחד באמצע היער נפגשו צפרדע ומרבה רגליים, הצפרדע נפעם מהעובדה שלמרבה רגליים יש מאה רגלים והוא לא מתבלבל בצעדיו. "איך אתה הולך עם כל המאה רגליים בלי להתבלבל?" שאל הצפרדע. המרבה רגליים חשב לעצמו "באמת איך אני הולך עם כל המאה רגליים בלי להתבלבל?" ובאותה השנייה הוא נפל וניסה לחשוב על איך כל המאה רגליים צריכות ללכת. ועד שהצפרדע שאל אותו הוא הלך מצויין בלי לחשוב על זה בכלל. זה לא היה חשוב לו, הוא פשוט הלך. מה המסקנה? כשאת מדברת, את מדברת. כשאת חושבת על מה את צריכה לדבר, את לא מצליחה להגיד כלום. כי את יותר מדי עסוקה במה את צריכה להגיד, במקום פשוט להגיד אותו. בעניין האי נוחות אני אפנה את דרכי לאחד מהמומחים בפורום לענות לך, קצת כבד עלי למען האמת. :-) המשך יום נפלא, שי.

לשי! תודה רבה לך על התגובה, היא די עודדה אותי והמשל בהחלט מתאים לי. אני יודעת שמרוב שאני חושבת מה להגיד , אני לא אומרת הרבה ומאוד מקווה כבר להשתחרר מהביישנות וכמה שיותר לעזור לעצמי בעניין.....