הקשר בין דיכאון לתלות בזולת.

אבי, בן 60, סובל מזה מס' שנים ממה שניתן לכנות בשפת הדיוטות "דיכאון". מאחר וקיים חומר זמין ורב על הפרעה זו, אציין, ברשותכם את התופעות כפי שאני, שאינני בעל מקצוע, רואה אותן: 1. העדר שינה "כרוני" - מזה מספר שנים,(כ-5) שנתו נודדת למשך לילות שלמים. 2. התקפי בכי ממושכים. 3. העדר מוטיבציה לביצוע פעולות יום-יומיות. 4. מצב רוח "מרוקן מתוכן". 5. קומוניקציה לקויה עם הסובב - רק עם 3-2 אנשים. התופעות הן בעקבות ניתוק יחסים עם בן משפחה קרוב. שאלתי את הפורום המכובד היא: האם מצב ממושך זה יגרור או גורר בהכרח תלות יסודית בזולת, דהיינו באנשים איתם הוא נמצא בקשר? שאלתי השניה היא, האם יש אפשרות כי יתרפא ממצב זה ללא טיפול?

דני שלום התשובה היא מסתם גולשת. אני חייבת להגיד לך ולא רוצה חלילה לפגוע,שממש הזדעזעתי מעצם שאלותיך שהרי איך אפשר להשאיר הורה או בן משפחה קרוב מבלי לדאוג לו לטיפול נאות? חבל על הסבל הגדול שנגרם לו בעיקר בגיל כזה. אני לא רופאה ולא פסיכולוגית ולמרות זאת עצתי לך לקחת את אביך מהר לטיפול ,כנראה טיפול תרופתי ואפילו שיחות עם איש מקצוע לדעתי אם הדיכאון לא חלף עד כה הוא לא יחלוף ללא טיפול מתאים,לכן זו לא השאלה אם הוא יזדקק לעזרת הזולת אלא לדאוג לסבלו של האדם עצמו ולא בעצם למי שייצטרך לדאוג לו בעתיד. דע לך שסבל נפשי גדול כמה וכמה מונים על סבל פיזי. סליחה אם פגעתי,הרבה בריאות.

תודה על התענינותך. הבעיה מורכבת הרבה יותר ממה שפרטתי, לאו דווקא מן ההיבט הרפואי או הרגשי. אם את מסוקרנת, צרי עימי קשר לדואר האלקטרוני שלי.

דני שלום רב, התופעות אתה מתאר אכן עשויות להיות קשורות לתהליך דיכאוני. אולם לא הזכרת מה משמעות התלות עליה אתה מדבר. האם אביך מצריך התארגנות סביבו וטיפול מתמשך בו? האם הוא מבקש או דורש זאת, או פשוט בגלל שהוא לא מתפקד אזי עוזרים לו, וכך מתפתחת התלות? אנשים מבוגרים בדרך כלל דורשים יותר תשומת לב ודאגה, ולכן פעמים רבות יש היפוך תפקידים והילדים הופכים להיות "ההורים" של הוריהם. ניתוק מאדם קרוב, עשוי לעורר תהליך של אובדן הדומה לאבל. אבל עשוי לפתח מנגנון כרוני כדוגמת הדיכאון. כפי שאתה כותב המצב נמשך כבר כמה שנים, ולא נראה שייתכן שיפור בזמן הקרוב, ואף אתה מדבר על הגברת מצב התלות (כל אני מבינה מדבריך). לדעתי, מצב זה לא ממש יכול להשתפר נפלאות ללא טיפול. ייתכן וטיפול תרופתי עשדוי לסייע. כמובן שגם טיפול פסיכותרפויטי (שיחות) יכולולת להשפיע, אולם זה מאד תלוי במידת הרצון והמוכנות אצל אביך. אני ממליצה להביא אותו לאיבחון אצל פסיכיאטר, ולשמוע מה יש לפסיכיאטר לומר ומה הטיפול שהוא מציע. אם אתה מעוניין בהמלצות לאן לפנות ולמי, אתה מוזמן ליצור עימי קשר, ואנסה לעזור (האימייל והטלפון שלי נמצאים בכרטיס האישי שלי בהקלקה על שמי). שבת שלום. בברכה, טלי פרידמן

ממה שאתה מתאר מתפתחת פה כנראה תמונה דיכאונית - במקרה כזה ניתן להפיק תועלת מטיפול נוגד דיכאון תרופתי - מרכיב הפרידה דורש אולי טיפול בשיחות (התערבות במשבר - אבל) - פסיכיאטר ממוצא אמור להיות מסוגל לבצע את שתי המטלות הנ"ל (טיפול בתרופות ועבודת אבל בשיחות) במקביל בהצלחה - לא להזניח - שלא יתפתח דיכאון עמוק עם סיכון אובדני