יש לי בעייה בעבודה ואני צריכה ייעוץ דחוף.

שלום לך אני גרושה בת 30 ואם לשניים. התחלתי עבודה לפני 6 חודשים בתחומי שבו אני עוסקת כ 10 שנים(לא אציין את עיסוקי) אני נחשבת לטיפוס מאד לחוץ בלשון המעטה , צריכה שדברים ייסגרו באותו רגע,לענות בזמן למיילים, להספיק לעדכן לקוחות ,,,כל הזמן בלחץ. בשני מקומות כבר העירו לי על הנושא,אבל גם בחיים אני כל הזמן בלחץ - הכל על הראש שלי -להספיק, לארגן שני ילדים,לדאוג לארוחות וכו,,. הבעייה שלי בעבודה כרגע היא שמאז שהגעתי ,עוד לא הייתה פעם אחת שהמחלקה הייתה בהרכב מלא,ותמיד אני, בניגוד לכל האחרים מתנדבת לגבות את זה שחסר. בעוד שאחרים עובדים בשיא הרוגע, (עובדים שם כבר מספר שנים),כאילו לא אכפת להם מה קורה במחשב של האדם החסר שדורש טיפול , אני כבר על הבוקר מסיימת את העבודה שלי וניגשת למלא את מקומו. מה שקרה הוא שהשבוע, בשתי הפעמים בהם גיביתי , הייתה "פאדיחה" מה שנקרא ,שלא באשמתי . מישהו לא טיפל במשהו בשבוע שעבר, ואני המשכתי בהנחה שזה טופל, ובסופו של דבר באו אליי בטענות. זה מאד מציק לי.אני די מצוברחת בגלל זה . מצד אחד - אף אחד לא ביקש ממני כל הזמן לגבות , שהרי יש עוד אנשים במחלקה, ומצד שני, אני מרגישה ויודעת שאם אני לא אגש, הדברים לא יטופלו כי הם פשוט "שמים פס" או שהם פשוט פחות לחוצים ממני. חברים אומרים לי -"תשימי גם את פס",,,אבל אם משהו יתפספס , בטוח יישאלו -למה אף אחד לא גיבה ?- מזה אני חוששת. אני רוצה לעלות את הנושא בפני הממונה עליי בשיחה , אך מה אומר כדי שזה לא יישמע קטנוני מצידי וכדי שלא אפגע מכל הנושא (מאד פוחדת מפיטורים). הוא הרי זה שצריך לחלק סמכויות איפה מתחילה האחריות של מי כשבן אדם חסר , איך לעשות זאת בצורה הטובה ביותר ? תודה על תשובתך המהירה ענת

ענת יקרה, נראה שהשאלה שלך הייתה זוכה למענה טוב יותר מפי פסיכולוג ארגוני, הבקי ברזי הדינמיקה ההיררכית-ארגונית של מקומות עבודה מסוג זה שלך. ובכל זאת, גם המשק הנפשי שלנו - כמו המשק הכלכלי - מוטב שיתנהל עפ"י עקרונות של כלכלה נכונה, חלוקת משאבים אופטימלית וחסכנות. האם יש אפשרות שאת נוהגת בזבזנות בכל הנוגע לכוחותייך? האם באמת ההשקעה הרבה שלך, גם בעמדות המחשב הלא מאויישות, נחוצה והכרחית לקיומו של הארגון? האם באמת פאשלות פוטנציאליות ייוחסו לך? אני מתרשמת מהחריצות, האחריות והאכפתיות שלך, ומניחה שהממונים עלייך ערים לזה. ובכל זאת, ההתנדבות הקבועה וההתייצבות לדגל תמיד ובכל מצב עלולה ליצור שחיקה ועייפות, אשר עלולות לסכן בסופו של דבר את יכולתך למלא את תפקידך שלך באופן יעיל וטוב. לכן, הצעתי לך: נסי להתנהל כמו רץ למרחקים ארוכים. שמרי על הכוחות שלך, גם לטובת השעות שאחרי העבודה. הורידי לחץ. נסי לאתר אנשים טובים נוספים במקום העבודה שיוכלו לחלוק איתך את הנטל (וגם את המחמאות, אין מה לעשות...), והשתדלי לעשות הכי טוב שאת יכולה במסגרת התפקיד שלשמו נשכרת. אני מאחלת לך הרבה הצלחה, קידום ובונוסים :-) ליאת