אובדן כלב

שלום. לפני יותר משנה כלבי האהוב מת, לאחר שחי אצלנו כ- 8 שנים. הכלב הזה ליווה אותי בכל שנות ההתבגרות שלי, וברגעים קשים במיוחד שהיו לי, מצאתי אצלו נחמה- בעיניו האוהבות, בהתכרבלויות שלו ובחום שלו... הכלב, שחי בתוך ביתנו, היה ממש לחלק מהמשפחה, ואף חלק גדול למדי. כשהוא מת, לפני שנה וחצי, לקחתי זאת מאוד קשה ולא הפסקתי לכתוב עליו, לתלות תמונות שלו בחדר שלי, ולבכות את מותו. הרגשתי שאיבדתי את היצור שאהבתי יותר מהכל, יותר מהוריי אפילו... הבעיה היא שעד היום אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו ועל כמה טוב הוא עשה לי, ולבכות עליו המון. אני כל הזמן מרגישה אשמה על כך שאולי הוא לא הבין עד כמה אני אוהבת אותו, והגיעה לו כל האהבה שבעולם ממני. זה אוכל אותי ואני חולמת עליו בלי הפסקה. אני חולמת שהוא בחיים ושאני מחבקת אותו ומנשקת אותו... אני פשוט לא מצליחה להתגבר עליו, וחוויתי בחיי עד היום אובדנים, לצערי, אבל הכלב הזה היה בשבילי בתקופות מאוד קשות, ותמיד אהב אותי, לא משנה מה. אני לא יודעת למה אני עדיין כואבת כל כך הרבה, ואני לא יודעת מה לעשות כדי להשתחרר מן הכאב הזה. תוכל לחוות דעתך בבקשה?

שלום מיקה, תחושות האובדן והאשמה שאת מתארת מכאיבות ביותר. נראה שהכלב שלך מילא צרכים מאוד עמוקים ובסיסיים בנפשך, וחסרונו ניכר. אני חושבת שכדאי לך לשקול שיחות ייעוץ עם פסיכולוג, בהן תוכלי לחשוב על החסר העמוק הזה, ולמצוא את הדרך האישית שלך לחיות עמו. אני מאחלת לך השלמה והקלה, אורנה ראובן-מגריל