שאלה...

שלום... אני מכירה ילדה בת 7 וחצי והיא מתנהגת מוזר לגילה... היא עדיין מוצצת מוצץ, ועדיין יש לה מן שמיכה שהיא לוקחת לכל מקום, וששאלתי אותה אם היא רוצה לגדות היא אמרה לי שהיא רוצה להיות תינוקת, והיא עדיין רואה עקוץ הופ ובייבי, אין לי חברים, לא מעניין אותה ללמוד בגלל שהיא לא רוצה לגדול... האם יש לה מן הפרעה?? תודה רבה! -מור-

לא סיפרת כלום על הסביבה: אח קטן, הקשר שלה עם בני גילה, מה קורה עם בגן, האם זה רק בבית? חסרים פרטים. ...

שלום מור, את מתארת ילדה שנצמדת למוצץ ושמיכה אותה היא לוקחת לכל מקום. ויניקוט, פסיכואנליטיקאי חשוב שלימד אותנו רבות על התפתחותם הפסיכולוגית של ילדים, טבע את המונח "חפץ מעבר". הוא התכוון בדיוק לאותם 'סמרטוטים', בובות, או דובוני פרווה אליהם ילדים נוטים להיצמד לתקופות ממושכות, ולהירגע באמצעותם. לחפץ המעבר חשיבות התפתחותית רבה: הוא מסייע לילד לעבור ממצב של מיזוג עם אמא, למצב של נפרדות ממנה. הסמרטוט האהוב משמש בשלב הביניים הזה, מעין נחמה, תחליף, עזרה בהתמודדות עם ההיפרדות והאובדן של דמות האם, שעד אז נתפסה כבלתי נפרדת מהפעוט. הציפייה היא, שבסופו של דבר יוכל הילד להיפרד גם מחפץ המעבר. כמו שניבה ציינה נכון, לפעמים, בתקופות רגישות בחייו של הילד, נראה נסיגות להתנהגויות 'ילדותיות' יותר. לפעמים לאחר הולדת אח, הילד הבכור מרגיש שהיה מעדיף להישאר קטן. לפעמים בעקבות היעדרות של אחד ההורים (מילואים, אשפוז, נסיעה לחו"ל) מתעורר שוב הצורך בחפץ המסמל את החום והקרבה המנחמת של ההורה. לכן, אפשר לשער שלא מדובר כאן ב"הפרעה", אלא בילדה שזקוקה למגע המנחם של השמיכה ולסיפוק שמעניק המוצץ. חשוב לברר מה מקורו של הצורך הזה, ולהגיב בהתאם. בברכה ליאת