פרידה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

31/07/2005 | 22:06 | מאת: ניבה

אני כל כך עצובה, הלב שלי בוכהההה. חזרתי כרגע מפגישה עם הפסיכולוגית, בדרך חזרה, חמש דקות אחרי סיום הפגישה, השארתי לה הודעה במשיבון שאני יותר לא מגיעה. לצערי! בעבר היא הייתה עובדת בעיר שלי, והיום בעיר אחרת, ולסוע עד אליה כל כך קשה לי, ויש לי ילדים קטנטנים. ועד שאני מגיעה אליה, אני מרגישה החמצה, אני מרגישה שאני לא יכולה להביא בפניה צדדים כואבים, כל השבוע אני עם גוש בגרון, מועקה ועצב, וכשאני נפגשת איתה, אין כלום, כאילו מתאמצת לדבר .. ואני כבר שנה וחצי נפגשת איתה, ואני כל כך אוהבת אותה ונקשרתי אליה, איך אחיה מעטה בלעדיה, ליבי בוכה, היא היתה לי אור, ואיך בקלות היא גם מוותרת עלי ואומרת שאם קשה להגיע אליה אפשר להחליף מטפלת באזור מגוריי. איך היא עלי לא שומרת. ובתקופה זו אני בסימן נטישה, חברים עוזבים לשליחות, משפחה שמשתנה, ואני גם נוטשת, כל כך טעיתי שנקשרתי אליה, אם הייתי יודעת שכזה כאב לב יהיה לי מכל הסיפור איתה, לא הייתי מתחילה מלכתחילה.. הכל כל כך סטרילי מצידה, אני כלל לא חשובה לה, והראש לא מפסיק להתעסק איתה, בה ובכל הדמיונות... והיא כל כך משמעותית בשבילי ויחד עם זאת אני כבר לא אראה אותה וזה כל כך ע צ ו בבבבבבבבב אני לבד, כמו שתמיד הייתי , כמו שיהיה גם מחר ובעוד שנים, לצערי....

לקריאה נוספת והעמקה
31/07/2005 | 23:22 | מאת: גדעון שובל

ניבה שלום, הקשר לפסיכולוגית שלך הוא בודאי מיוחד בעיניך וזה כואב מאוד להיפרד מאדם שאת קשורה אליו ומעריכה אותו. עם זאת נשמע לי שלמרות הקושי של המרחק עדיין הפרידה ביניכן דורשת עיבוד ודיבור על תחושותייך. לא הייתי ממליץ לך לעזוב בצורה כזו את הטיפול. את תצאי ממנו בתחושה קשה של אכזבה וכאב ותחושה שאת ננטשת. נראה לי שהיה בינכן יותר מזה וסיום כזה לא מגיע לך ולא לפסיכולוגית שלך. הייתי ממליץ לך שתחליטו ביחד על אופן הפרידה ביניכן, במידה ותחליטי על פרידה. ושתקדישו לכך כמה פגישות של עיבוד , סיכום ופרידה. אני מעודד אותך לחזור אליה ולשוחח איתה על תחושותייך ומחשבותייך, בהצלחה, גדעון

01/08/2005 | 00:19 | מאת: ניבה

גדעון תודה על תגובתך, אתה כותב "ולא לפסיכולוגית שלך", הרי הכל זה עניין כספי, זו העבודה שלה והמשכורת שלה, אני לא באמת חשובה לה , זאת עובדה!!! עם כל העצב שיש בעניין, היא לא אמא שלי (למרות שהייתי כל כך רוצה דמות כמותה שתלוה אותי בחיים..חלומות), מה איכפת לה ממני, גם לא יכול להיות איכפת לה, יש לה עוד הרבה מטופלים. ביקשתי ממנה הנחה, כי הנסיעה אליה זה גם המון דלק, חניה יקרה וכך שעלויות הפגישות עלו אצלי, יש לי גם בייביסטר וזה הרבה כסף בסך הכל , היא לא הסכימה לעשות לי הנחה, זה מכעיס, אני עושה מאמצים, אבל זה שוב מראה את המציאות- שאני בשיבלה בסך הכל "עבודה", רק אני כנראה שכחתי את זה בדרך.. אם הייתי יודעת באיזה מאמץ ריגשי הטיפול כרוך, אני חושבת שהייתי שוקלת פעמיים...

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית