גבולות הטיפול

ליאת שלום אני נמצאת בטיפול מזה כשנה וחצי, לאחרונה הורדתי את הטיפול מפגישה אחת לשבוע, לפגישה אחת לשבועיים, הסיבה כלכלית. שאלה: האם זה פחות פרודקדיבי? יש מצבים שאני ממש צריכה לדבר איתה, ואני צריכה להמתין וזה ממש משגע אותי וקשה לי, אז מה שקורה שאני מדברת עם חברה/ אחות, האם זה פוגע בכך שאני פורצת את גבולות הטיפול? כי אני בוכה מולן ואולי אני מפספסת את התיווך שלה, מנגד יותר קל לי לבכות להן מאשר לפסיכולוגית, נא תושבתך א

א, האמת, מפתיע אותי שהמטפלת שלך הסכימה לפגוש אותך פעם בשבועיים. לרוב זה מוריד מאיכות הטיפול ובאמת פוגע ביעילות שלו. ובקשר לשיחות עם חברה/אחות - זה בסדר ואפילו טוב שיש לך עם מי לדבר בין הפגישות. זה לא פורץ את גבולות הטיפול, משום שמדובר בסוגים שונים של דיאלוגים. אחרי הכל, אף אחד לא נדרש לוותר על שיחות עם חברים בגלל טיפול פסיכולוגי. יש לך סביבה תומכת ומקשיבה, זה נפלא ולא פוגע בטיפול. ס.מ.

לעניות דעתי, אני חושבת שהשיחה עם החברות כן מורידה מערך הטיפול וזאת מנסיון שלי על עצמי שהחלטתי לא לדבר הכל היה נראה אחרת, כי במקום לעבד את הדברים הם "מאבדים" את המשמעות האמיתית שלהם כשמוציאים אותם החוצה. יש לפגישה פעם בשבוע משמעות שעד שהפגישה מגיע את מעכלת ומעבדת את הנתונים וכשאת מדברת על הנושאים האלה אם אחרים יש בזה איזושהי חוסר עיבוד בד"כ פעם בשבועיים זה לקראת סיום.

שלום א, ליאת תחזור להשיב ביום שני, ובנתיים התייחסותי. קשה להתווכח עם נסיבות כלכליות, אך מנסיוני תדירות של פעם בשבועיים יכולה להקשות על מהלך הטיפול בשלבים בהם העבודה אינטנסיבית. לעיתים נוצרת תחושה כאילו המפגש צריך להיווצר בכל פעם מחדש, כלומר צריך לייצר מחדש את הקירבה שהייתה לפני שבועיים. זה לוקח זמן ומאמץ, ופתאום כשהתקרבנו כבר נגמרת הפגישה, ושוב צריך לחכות שבועיים... לעומת זאת, ירידה בתדירות הפגישות מאוד מקובלת לקראת סיום הטיפול, ואז היא מאפשרת התבוננות משותפת בתהליך הפרידה וההתרחקות. אני לא חושבת שיש רע בשיחה עם דמויות נוספות בחייך (וממילא איננו משוחחים רק עם המטפל/ת...), אבל מהתיאור שלך נראה לי נכון להעלות את הנושא שוב מול המטפלת ולבדוק איתה מה כדאי לעשות. בברכה, אורנה ראובן-מגריל