משחק החיים

שלום. בעייתי היא שכל חיי אנשים מאכזבים אותי . חברים טובים שאני נותנת את כל כולי ומשקיעה בקשר בוגדים בסוף בחברות אתן דוגמאות : 1)חברה טובה מעברי לא ביקרה בביתי מאז חתונתי - שנתיים . 2) חברה טובה ביותר ביקרה פעם אחת בזמן שישבתי שבעה על מות אחי ילד בן 14 שנפטר בסבל ויסוראים ומותו הינה טרגדיה קשה עבורי ואף לא טרחה להתקשר . (לטענתה אינה נוהגת להתקשר בזמן שבעה - לדעתי טענה מגוחחת ). אפילו אנשים שאינם חברים טובים נוהגים לאכזב אותי אני טובה אליהם עוזרת ובזמן שאני צריכה אותם לדברים קטנים ( כמו אנשים מהעבוה) הם אינם. גם משפחה מאכזבים אותי לעיתים כמו אחים בני דודים וכו' הגעתי למסקנה שכנראה איני מצליחה להבין את משחק החיים . אני אדם טוב מאוןד שעוזר ונותן הכל וכנראה שהעולם אינו כך . הגעתי למסקנה שרוב האנשים רעים ואגואיסטים , ובזמן צרה אין לסמוך על אף אחד. לאחרונה איני מוצאת את עצמי בחברה בעיקבות זאת. איך אפשר להיות חבר של מישהו ובמקביל לרכל לשים רגליים וכד'. איני מצליחה לאמץ את הגישה האגואיסטית שעלי לדאוג לעצמי בלבד ולא לצפות מאף אחד מה דעתך האם אני מגזימה ? האם עד היום חייתי בבועה והיום היא התפוצצה לי בפנים? אם כך מהו משחק החיים בנושא הנ"ל בתודה מראש

יעל יקרה, אני שולחת לך תנחומים על מותו של אחיך. זו בודאי חוויה קשה מנשוא. אני מניחה שקשה שבעתיים, אם מרגישים כל כך בודדים ונטושים. את מתארת אכזבה חוזרת, שוב ושוב, מאנשים שנחשבו חברים קרובים. נפגעת כל כך, עד כי הגעת למסקנה העצובה לפיה כל האנשים רעים ואגואיסטיים. את שואלת האם משהו מוגזם בראייה הזאת. אני, אישית, רוצה להאמין שכן. שאת מגזימה. אני נוטה לחשוב שאנשים הם טובים במהותם, ומוכנים להגיש עזרה כשצריך. יכול להיות שמשהו מתפספס אצלכם בדרך. לפעמים אנשים מפתחים מערכת ציפיות לא ריאלית, ואז האכזבות הן בלתי נמנעות. לפעמים מתעוררים בנו צרכים כה ייחודיים, שהסביבה מתקשה לזהות. גם אז האכזבה מגיעה כמובן מאליו. אני חושבת שכדי לנסות ולהבין מדוע זה קורה לך, וגם כדי להתמודד עם האובדנים הקשים שחווית לאחרונה, חשוב לשקול פנייה לטיפול פסיכולוגי. בטיפול תוכלי לקבל את התמיכה והקשב הנחוצים לך כ"כ בימים אלה, ללמוד כיצד לנהל טוב יותר את הקשרים הבינאישיים שלך, ולמצוא את הכוחות להמשיך, למרות הכל, בחיים של שגרה. אני מאחלת לך הרבה הצלחה וכוח ושלא תדעי צער ליאת