הרטבה מתוך לחץ

בני בן 3 וחודשיים בערך חודש לפני גיל 3 התחלנו גמילה שהיתה די מרצונו וזרמה יפה לאחר תקופה של חודשיים שהוא היה ממש גמול מפיפי (קקי עוד היה קצת יותר קשה) היתה נסיגה בהתחלה אמרו לי שזה טיבעי שיש נסיגה בתהליך הגמילה אבל לאחרונה שמתי לב שבני "מפספס" כאשר צועקים עליו או שהוא נבהל וגם לפעמים הוא לא רוצה שיתפסו לו משחקים אז הוא מעדיף לעשות במכנסיים (לדוגמא במשחקייה) ברצוני לדעת האם המצב נורמאלי או שאני צריכה לקחת אותו לבדיקה אנא תשובתכם אני מאוד לחוצה מהעיניין.

שלום לך, ראשית, אין סיבה ללחץ. לא קורה לבנך שום דבר "לא נורמלי". למעשה, מה שאת מתארת כנסיגה, בהחלט יכול להיות עדיין חלק מתהליך הגמילה הראשוני, שכן מדובר בתקופת "יובש" קצרה מאד. תהליך הגמילה הוא למעשה תהליך של שליטה הדרגתית בשרירי הסוגר של שלפוחית השתן. מה שעבורנו, המבוגרים, נראה כה פשוט ואוטומטי, הוא למעשה מיומנות נלמדת של התאפקות שעל הפעוט לרכוש. הילד לומד בהדרגה לזהות את ה"אות" המתריע שהשלפוחית מלאה, ולהפעיל בתגובה את שרירי הסוגרים (לפחות עד שיגיע לבית השימוש, שם יוכל לשחרר אותם ולעשות פיפי...). ישנם מצבים, כמו, למשל, שינה עמוקה, משחק מרתק, וכן - גם מצבי לחץ - בהם המוח עסוק בעניינים "חשובים" יותר, ומפסיק להקשיב לסיגנלים מהשלפוחית. כתוצאה מכך, השרירים נשארים רפויים (או מתרפים בבת אחת, במקרים של בהלה) והפיפי בורח. רוב הילדים מצליחים להשתלט על המיומנות הזו בתהליך הגמילה ההדרגתי, תוך עידוד מצד ההורים, וסלחנות כלפי התאונות. במקרים אחרים, בהם הילד מתקשה בתהליך וממשיך להרטיב, אפשר לשלב טכניקות התנהגותיות בעזרת איש מקצוע. כרגע, מן התיאור שלך, איני רואה סיבה לדאגה. אני חושבת שהפספוסים במשחקיה נובעים מכך שהוא שקוע מאד במשחק, ולא מתייחס בזמן ל"איתותים". אני לא בטוחה שזה משיקולים מן הסוג של "שלא יתפסו לי". חשוב, אם כך, להזכיר לו לעשות פיפי לפני שיהיה שקוע במשחק. כדי להימנע מהתאונות מן הסוג השני, כדאי לאמץ סגנון כעס מתון יותר. הצעקות שלנו, מסתבר, יכולות להבהיל ילדים קטנים, כשהן באות ללא אזהרה :-) אז קחי אוויר, סבלנות ורוח טובה, וספרי לנו איך מתקדם. בהצלחה ליאת