התקפי חרדה :-)

שלום, שמי עמית בן 19, ואני חווה התקפי חרדה כארבעה חודשים. הגעתי לשלב בחקירה הפנימית שאני פשוט לא בטוח אם זה עדיין ההתקפים או שזה משהו מעבר, ואשמח מאוד אם תוכלו לעזור\לכוון אותי כי קשה לי להבין את זה לבד. לפני ארבעה חודשים כאמור, היה התקפי הראשון. הוא היה על נושא מאוד רגיש אצלי, המיניות. באותו הזמן ההתקף היה על האפשרות שאולי אני הומו, למרות שזה היה מנוגד לטבעי (אני סטרייט לחלוטין). במשך התסכול הרב אני נפתחתי לעולם המדיטציות ולמודעות והתחלתי להתבונן פנימה ולהכיר את עצמי. מחקירתי עליתי על מספר פחדים שקיימים בי, כגון: פחד מלהפך להומו, משפטים כמו "מי שהומופוב בסוף נהיה הומו" וכל מיני דברים שגרמו לי לפחד ולפתח את המחלה הזאת. ואחרי אין ספור שיחות עם כמה חברים ואמא שלי, וחקירה פנימית מסיבית, עליתי על שחרור גדול בהבנה שכל הסיפור הזה הוא בעצם רק חרדה. הבנה שעזרה לי להציל את עצמי מעצמי. ולאחר מכן יותר טיפלתי בחרדה ועם זה ההתקפים פחתו באופן משמעותי ולמדתי להשתלט על ההתקפים עד גבול מסויים. לפני שבוע בדיוק, נפגשתי עם מישהי שחבר שלי רצה שאני אכיר. היא בחורה מאוד מעניינת אבל לא כל כך נמשכתי אל המראה שלה. בכל אופן, בשקיעה (זמן שבכל יום אני מוצא בו תחושת אי נעימות ורוחק) קיבלתי התקף (אני כבר לא יודע אם לקרוא לזה התקף כי זה מתבטא בחשיבה מופרזת, אי שקט, ותחושת רוחק מהכל). ואני לא מצליח להבין על מה זה, אני כבר שבוע חש כל הזמן את ה"התקפים" האלה מסיבה שאלה פשוט מחשבות שקשה לי לא לחשוב עליהן. המחשבות העיקריות הן בעיקר על שאני לא מסוגל להתקרב למישהי (באופן כללי) ואני יכול להסתכל על כל בן, אפילו מצוייר (!), חתיכת ספוג וכוכב ים עם קול של בן (לא ברור לי הקטע עדיין :) ) ולהתחיל לרוץ עם המחשבות החרדתיות. יש עלי כמה עובדות שטיפה יכולות להשפיע והן: 1. הנני עדיין בתול, עם ניסיון "לא בשמיים". ומפחידה אותי הפעם הראשונה 2. היה לי גירודים שנתיים במפשעה מה שהקשה עלי להיות פתוח עם בנות, הסתרתי את זה באופן מוחלט, ונחרדתי מ-שהן יגלו, ומה תהיה התגובה לכך. עובדה נוספת שהרגע גיליתי היא שזה קורה לי רק בבית, כשאני יושב באפס מעשייה. בחוץ זה קורה לי ממש לעיתים נדירות. אני מאמין מאוד שהכל קשור אני פשוט נתקע על פרטים ולא מסתכל על התמונה הכוללת. האם תוכלו להסביר לי בבקשה מה פשר ההתקפים הקלים האלה שאני חווה? האם זה באמת התקפים אבל חלשים? או שזה כבר משהו אחר שלא קשור אליהם? וממה נוצר המחשבות הבלתי פוסקות האלה אשר מפריעות לי בכל תחומי חיי? מה גורם לי ל"התקף" בשקיעה? ואיפה שוכנת האמת??! סליחה על אורך הודעתי ועל השאלות הרבות אני פשוט נורא מוטרד מכל העניין. :-) תודה רבה מראש, עמית. :]

בוקר טוב עמית, אישית ממי שסובלת מהתקפי חרדה ומחשבות "בלתי פוסקות" - אני ממליצה לך, גם אחרי שתקרא כל מה שיענו לך, גם אחרי טיפולים אלטרנטיבים - אני מציעה פשוט לפנות לטיפול פסיכולוגי. אפשר לטפל בחרדה עליה אתה מדבר, אפשר לדבר ולעבד את כל המחשבות שמטרידות אותך - ואפשר ללמוד מה בדיוק מפריע לך ומציק לך - ולפתור את הכל. לגבי הבתולים ונשים - פשוט תנסה לטפל בבעיה הפיסית של הגירודים, התייעץ עם רופא - כך שזה לא יטריד אותך יותר. יכול להיות שיש לך פשוט נטיה לחרדה וזה כל פעם משתנה - ממחשבות על זהות מינית עד מחשבות וחרדות ממגע פיזי וקירבה לנשים - ויכול להיות שזה ימשיך להתשנות - ולכן כדאי לטפל בתשתית של החרדה - ובשביל זה יש טיפול.. מקווה שתרגיש טוב בהקדם יוג'ין

ראשית בוקר טוב גם לך ותודה על תשובתך המהירה והאוזן הקשבת. :-) כמה זמן את חווה את ההתקפים? ואמרת שאת חוות את זה בהווה, עוד לא פתרת את העניין? בעניין החקירה, אני מאמין שלמדתי את רוב מה שיכולתי ללמוד על הבעיה וגורמיה בכוחות עצמי. מה שיש לי בפנים, בין אם זה התשובה, או השאלה, וביניהן השחרור, קשה לי מאוד להגיע לזה בכוחות עצמי. וגם במדיטציות אני לא מקבל שום סימנים. ובגלל המצב אני מרגיש מאוד תקוע וחסר אונים, אין לי לאן לחקור ואני סתם חווה התקפים. אני מחפש את השאלה ממה זה התחיל? (זוהי תשתית החרדה שעליה דיברת) ברגע שאני יקבל את התמונה הכוללת אני יקבל הארה בנושא הזה. בבעיה הפיסית כבר טיפלתי והנני ממשיך לטפל. אני מטופל עם פסיכולוגית ויש לי טיפול הוליסטי בקרוב - ריברסינג אם שמעת על זה במקרה, זה טיפול שנועד לשחרר מטענים מהעבר או חרדות מהעתיד. אני מאוד מאמין בכוח השלווה העצום כמרפה לחרדות. ההתקפים זה משהו מופרז שלא טיפלנו שעוד הייתה חרדה. צריך רק להאמין שהכל בסדר, והכל באמת יהיה בסדר. :-) כי הכל זמני בחיים!! יום נפלא, עמית.

עמית יקר, למרות שאתה מתאר מצוקה ניכרת, ההומור שלך גרם לי לחייך במהלך קריאת הדברים. הומור הוא תכונה נפלאה, וכדאי לזכור להשתמש בו, גם בימי סגריר... שלב החקירה הפנימית הוא שלב חשוב, וכדאי - כמו שאתה בטח מנחש שאומר - לעשות אותו יחד עם איש מקצוע. אנשים צעירים, בגילך, נמצאים עדיין בשלב של חיפוש וחקירה עצמית, והמיניות שלנו היא בהחלט נושא ראוי לחקירה עצמית. האפשרות של העדפה הומוסקסואלית (זו אינה מחלה!!!) אכן מעוררת חרדה אצל חלק מן הגברים הצעירים, אבל לא רק היא. גם החשש הטבעי מפני מגע מיני ראשון עם נשים: איך אצליח לתפקד? האם אני נראה טוב? האם היא תדחה אותי? האם אני מספיק 'גבר'?! חשוב לבדוק בטיפול את המקורות לחרדה, בפתיחות ובאומץ. אתה שואל מהם ה"התקפים" האלה, שאתה חווה, והאם בכלל מדובר ב"התקפים"? לא לגמרי ברור האם מדובר בהתקפי חרדה 'קלאסיים' או אולי בסוג של מחשבות טורדניות, מציפות, מהן קשה לך להשתחרר. בכל מקרה, אין ספק לגבי המצוקה שאתה חש. אגב, הטיפול בשתי התופעות הללו דומה למדי... אתה שואל למה דווקא בזמן השקיעה? יש אנשים שאכן מדווחים על שינויים במצב הרוח בהתאם למעגלי זמן מסוימים. יש מי שקשה להם 'על הבוקר', יש מי שמקבלים דכדוך לא מוסבר עם שקיעת השמש, ויש, למשל, אנשים שהופכים מדוכאים ממש דווקא בחורף. את השאלה האחרונה שלך אהבתי יותר מכולן: איפה שוכנת האמת? האמת, ידידי, חמקמקה למדי. אם היינו מגלים היכן היא שוכנת, אפשר שהיינו נופלים לשממון גדול. נמשיך, כנראה, לחפש אותה, כל עוד אנו חיים. בהצלחה בטיפול ליאת

וואו, תודה רבה על תשובה באמת מפרטת ומהלב. :-) אחרי חודשיים של טיפולים עם פסיכולוגית, שהיא דווקא טובה בתחום ואוהבת ועוזרת, היא עזרה לי בעיקר על שאלות ששאלתי את עצמי במשך החקירה הפנימית. וכאמור בחודשיים שאני כבר לא בטיפול אז הצטבר בי הרבה שאלות, ואני שוקל לחזור לפסיכולוגית לפגישה או שניים, אבל עם זאת אני מתכוון ללכת לריברסינג. אני פשוט מרגיש שקשה לי להגיע אל כל התשובות האלה לבד. משהו עוצר אותי מלהגיע אל השחרור. ויש לי בעיות קיבה בעקבות זה במשך השבועיים האחרונים. :] אני מודע אל העניין שלהיות הומו זה לא מחלה, פעם ככה הסתכלתי על זה לצערי. בהתקף הראשון שהיה לי הנושא, שמסיבה מאוד לא ברורה חשבתי שאני הומו (והייתי רוצה לדעת באמת למה!) אמרתי לעצמי שאם באמת אני יוצא מכן הומו אני מתאבד. אין לי למה לחיות חיים כאלה. רק חשבתי על איך אני חוזר הביתה ומספר להורים ולחברים שלי שאני הומו. וכן העניין שזה הסתבר שבסוף זה רק חרדות! זה מאוד בילבל אותי והיה לי קשה להבין למה זה קרה, היה גם תקופה שלא האמנתי שעברתי תהליך כזה ואני נשארתי עם אותו העדפה מינית כמו מלפני ההתקף. אבל ברגע שהבנתי שזה חרדה כאמור אני רק הפחתתי יותר את החרדה ולמדתי לקבל אותם (יותר, לא לגמרי) ולא לפחד מהם. אני בטוח שהשחרור יבוא לי ברגע שאני אבין את הסיבה האמיתית מדוע פיתחתי את המחלה הזאת. שכל כך חיכתה לתאריך המושלם להתפרץ. תודה רבה על התשובה על מה אני חווה כרגע, כי בהתקפים הייתי מתרוצץ ללא הפסקה, עכשיו זה רק מתבטא לי בהרגשת שביזות וחשיבה מופרזת. יכול מאוד להיות שזה רק מחשבות טורדניות. השאלה היא מה הטיפול הנכון לבעיה האינדווידואלית שלי? מה אני יכול לעשות בשביל אולי להנות מהשקיעה? זה יכול להכניס אותי לשלושה שעות של באסה, מתחילת השקיעה עד שאני עושה מדיטציה שבאמת מצליחה להרגיע אותי. ואני לא מחפש את האמת שלי, אני מחפש את האמת לבעיה שלי. יש כזה אמת לא? תודה רבה, באמת שעזרת לי. יום נפלא, עמית. :]