תסמונת הילד הראשון

אורנה שלום הבן שלי בן 8. בן בכור נבון שבדרך כלל מקבל את מה שמבקש ובגדר יכולתי לתת. הבעיה היא שהוא מאוד תובעני מבחינת התשומת לב, לא מסוגל לשחק לבדו ולהעסיק את עצמו, גם שאנחנו נמצאים עם חברים שיש להם ילדים הוא רוצה שאנחנו נשחק איתו, דבר שמקשה עליי להתפנות לאחיו הקטן, ואם הוא לא מקבל את מה שהוא רוצה הוא מתפרץ ומתחצף, רוטן וצועק. אני מרגישה שאני במחיצתו אני נמצאת כל הזמן בחרדה, עצבנית ובלחץ מפני התנהגותו ומפני התפרצות מצידו ואף פחד של מבוכה לפני האחרים. ככל שדיברתי איתו זה לא עוזר. עונשים כמו אי מתן דמי כיס וכו' - לא מרתיע אותו, ולצעוק עליו רק מחמיר את העצבנות מצידו ומצידי. ההתנהגות הזו יוצרת לחץ בבית ואף מתח ביני לבין בעלי. האם יש פתרון? מיטל

מיטל שלום, אורנה תענה בהמשך השבוע ולבנתיים התייחסותי: באופן כללי ילדים זקוקים לגבולות וילדים יודעים להרגיש את נקודות התורפה של הוריהם ודווקא שם "בבטן הרכה" ללחוץ. אני מעריך שבנך מרגיש שאת נלחצת מהתפרצויותיו ומהמבוכה שהוא מסב לך. עם זאת זכותך להקדיש זמן גם לבנך הצעיר יותר ואף לעצמך מבלי שתהיי בלחץ שהוא יתפרץ. בחיים עלינו ללמוד שלא כל דבר נקבל. ובנך גם עליו ללמוד את זה. המילכוד טמון במשפט הראשון שלך: "שבדרך כלל מקבל את מה שמבקש ". עליו ללמוד שישנם דברים שיבקש ולא יקבל. בתחילה יצעק, אח"כ יבכה, אח"כ יעשה בושות אבל אם את לא תתרגשי, לא תנקמי בו, לא תצעקי עליו בחזרה. הוא ילמד שהוא יכול להיות מתוסכל ועדיין להיות אהוב. זה לקח חשוב מאוד בשבילו (וגם בשבילך כהורה). המשימה הלא פשוטה היא לשים לו את הגבולות בצורה עדינה, אוהבת, אבל תקיפה ולא להיות בחרדה מפניו. בהצלחה, גדעון