דיכאון ועייפות

שלום, איך אפשר להתמודד עם דיכאון? אני כל הזמן סביב איך לא לאכול ואם כן אז כמה שפחות. אין לי כוחות להתמודד עם החיים כל קילו שאני עולה אני מרגישה לא טוב ואני רוצה להעלם. כבדים עלי החיים. יש לציין שאני עובדת במקום מסודר וי לי חיים " נורמליים " אבל כשאני מגיעה הביתה אני כולי שבורה ואין לי כוחות להרים את הראש. אני מרגישה שהמצב מחמיר אניראה לי שאין תקווה להמשיך אותם כי זה רק סבל. מה עליי לעשות. תודה. מעיין.

שלום מעיין, נשמע שלא קל לך בכלל אבל את במצב טוב כי נשמע שאת מבינה שאת צריכה לטפל בעצמך בכדי להרגיש יותר טוב. אני הייתי מציעה לך לנסות לפנות לטיפול פסיכולוגי שם יוכלו לטפל גם במצבי הרוח, בעיות האכילה ובכלל. מנסיון של טיפול בדברים דומים, אני מבטיחה לך שאפשר להרגיש הרבה יותר טוב ואין שום סיבה להמשיך ולסבול. תרגישי טוב..

היי מעיין, נראה כאילו אני עצמי כתבתי את הדברים שנאמרו מפיך. אני יודעת שזה בטח לא ינחם אותך, כפי שזה לא מנחם אותי לדעת שיש עוד רבים כמוני... אינני יודעת מהיכן נובעים תיסכולייך והמעגל האינסופי של ייאוש , אכזבה , אכילה לא מבוקרת ולאחר מכן כעס והשמנה. אצלי זה נובע מבדידות וחוסר אהבה והכוונה היא אך ורק לזוגיות ולא לבדידות וחוסר אהבה של חברים, כי את זה יש לי בשפע. אני, בדיוק כמוך מנהלת חיים " נורמאלים " כביכול, אהודה בעבודה ועוד יתרה מכך הכח המניע מבחינה חברתית. אך כשאני מגיעה הביתה, פתאום זה בלתי נשלט ואני מתחילה לאכול מכל הבא ליד וזה כמובן נובע מהעצבות והבדידות שאני חשה. שבוע אחד אני יכולה לקבל מחמאות על איך שרזיתי ושאני נראית מצויין ושבוע לאחר מכן אני מעלה שני ק"ג ואנשים לא מבינים איך פתאום שמנתי. הקיצוניות הזו לא מובנת להם, אך היא מובנת טוב מאוד למי שנמצא במעגל כמוני. אני הייתי בטיפול פסיכולוגי, אך טיפול לא יכול למנוע אכילה בלתי מבוקרת, ברגע שתמצאי מזור לכאביך גם זה ייפתר, אני מאמינה. בכל אופן טיפול פסיכולוגי מומלץ ולדעתי זו מתנה שאת צריכה להעניק לעצמך. בתקווה שתמצאי את האושר המיוחל ותגיע לשלווה ונחת. תנסי לא להילחם ברגשותייך, מצבים מעין אלה לא נמשכים לנצח, כך אני מאמינה לפחות. שבוע טוב, ליעד

היי ליעד. תודה שענית לי. תראי, מה לא ניסיתי ולאן לא פניתי, הייתי אפילו בטיפול בבית חולים קפלן פעם בשבוע שזה שלוש שעות מהבית שלי. אין יותר כוח שיגידו לי מה וכמה לאכול. יש לנו בקופת חולים דיאטנית אחת שמתעסקת עם הפרעות אכילה והיא אמרה לרואה שלי שהיא לא יכולה לטפל בי כי המצב שלי לא טוב ומה שמתאים זה רק מסגרת של בית חולים ואישפוז. ליעד, אני מעדיפה למות ולא להתאשפז. אני מואד מודה לעובדת הסוציאלית של הקופת חולים שלי שהיא לא מאשרת לי להגיע לטיפול בתל השומר לפחות הצוות הרפואי לא יכול להגיד לי מה לעשות וזה מעולה בשבילי אני יכולה לעשות מה שבא לי ואפילו לצום קמה שאני רוצה.

שלום מעיין, קראתי את הדיאלוג המרגש בינך לבין הכותבות האחרות, ואני חושבת שזו עדות חשובה לכך שאנשים יכולים להבין את הכאב שלך, להזדהות ולתמוך. יתכן שגם אנשים מסוימים במקום העבודה שלך, יוכלו לתמוך בך יותר אם תשתפי אותם בתחושות האותנטיות. בנוסף, יצירת קשר טיפולי משמעותי היא בעיני שלב חשוב בדרך העומדת בפנייך. אני מאחלת לך הצלחה רבה, אורנה ראובן-מגריל

שלום, קראתי את מה שכתבת לי ונורא נלחצתי, אני עובדת בבית חולים בתור מזכירה רפואית ואם אני יספר את המ שעובר עליי שם אז יעיפו אותי מהעבודה כמו שקרה לי בעבודה הקודמת שלי שלצערי הפסיכיאטרית שטיפלה בי הייתה חברה טובה של הבוסית שלי והיא גרמה שיפטרו אותי מישם, עברתי תקופה מאוד קשה ועם הרבה משברים, אם אני יאבד את העבודה שלי עכשיו אני לא יודעת אם אני יצליח להתגבר על זה. יצרתי קשר עם ליעד והיא באמת מקסימה טוב שלפחות יש כאן את הפורום הזה שאפשר ברגעים של משבר להתייעץ. הלוואי שדרך כאן אני יוכל לנסות להתמודד כי אני במצב נפשי מאוד ירוד ומאוד קשה לי להתמודד עם החיים האלה. אני פוחדת מטיפול כי אני לא מסוגלת לשתף פעולה עם אף אחד. כאן בפורום לא רואים עם מי מדברים וזה יותר קל לענות. אורנה, תודה רבה על שענית לי. מעיין.