בעיה

שלום הייתי רוצה להתיעץ איתך בקשר לבתי בת ה23. היא ילדה יפה מאוד, סטודנטית באוניברסיטה, ולומדת טוב . לפני 3 שנים היה לה משבר רומנטי חמור, ומאז היא נפלה להפאעת אכילה. (היא היתה שמנה ). בשלב מסוים פנינו לעזרה פסיכולוגית, וכיום היא בטפול כבר שנתיים. היא אומרת שהטפול עוזר לה מאוד, ובאמת פעם בעת האכילה היתה טאבו, והיום היא יותר פתוחה אלי, ויותר משתפת אותי במה שקורה לה. בשביל רקע כללי לא טוב לה עם עצמה. היא מאוד רוצה זוגיות ואין לה, היא מאוד רוצה קשר אמיץ עם חברות וגם זה אין לה, בלימודים היא משקיעה המון המון, ובכל זאת מתוסכלת שהיא לא חכמה כמו הבנות בחוג שלה, עבודה היא מנסה המון זמן למצוא (חלקית, ולא מלצרות) היתה באין סוף מיונים, ולא התקבלה לכלום. אתמול אחרי בחינה מלחיצה, ישבנו לשתות קפה ביחד, והיא אמרה לי שהפסיכולוגית שלה אומרת שיש לה נטיות לדכאון, ולכן כל כך קשה לה לראות את העולם בצורה חיובית. היא ספרה לי שכל בוקר הוא צלחמה בשבילה לצאת מהמיטה, וכל יום היא צריכה להלחם חזק עם עצמה בשביל לא לשקוע, ולהגיע לרמת נורמליות של אחרים. והיא פוחדת מהעתיד, עוד מעט נגמרים המבחנים, ואם היא לא תמצא תעסוקה היא תשקע בדכאון קליני חזק. היא ממש בכתה שאמרה לי, שהיא פוחדת שלא ימצא מי שיהיה מוכן לחיות איתה, בגלל הנטיות שלה והבעיה שלה, ושהיא פוחדת שאם היא תהתיה בהריון פעם, היא תגרר לדכאון שלאחר לידה. היא אומרת שהמסיכה שלה כלפי חוץ יפה ומושלמת, אבל בפנים הכל רקוב. אינני יכולה לתאר אפילו מעט מהכאב שאני חשה כשהיא אומרת דברים כאלה, ואינני יודעת איך אני יכולה לעזור לה. אגב, בעוד שנה היא מסימת תואר ראשון, וישנה אופציה להמשיך לתואר שני שהוא בן 3 שנים, ומאוד מלחיץ (56 ש"ש) מה שלא מותיר זמן לעבוד וכו,. היא מאוד מתלבטת מה לעשות, מצד אחד היא רוצה ללמוד אותו (התואר הוא בליקויי למידה), ומצד שני היא אומרת שלא טוב לה לאבד שליטה, ואם היא תמשיך לא תהיה לה ברבה שליטה, כי היא לא תוכל לעבוד, ולא יהי לה כסף משלה, ולא תוכל לעזוב את הבית, מה שהיא מאוד רוצה. האם כדאי לה, במצבה להכניס את עצמה לעוד 3 שנים לוחצות? האם לא כדאי לעזוב כרגע את הלימודים (אחרי סיום התואר הנוכחי) ולקחת פסק זמן? האם יש פתרון לאדם שיש לו נטיות דיכאוניןת, חוץ מכדורי שאיליהם היא מתנגדת? האם טוב שאדם במצבה יעבור לגור בדירה לבד? או שדוקא המסגרת יכולה לשמור עליה? האם היא צודקת בחששותיה לעתיד? האם הטיפול הפסיכולוגי לא אמור לתת מענה לכל הבעיות האלה? ושאלה אחרונה האם ידוע לך על שיטת קינסולוגיה מוח אחד? ישנו שנוי באישיות שלה מאז שהיא החלה בטיפול, והוא לטובה, היא יותר מודעת לעצמה ולצרכים שלה, יותר אסרטיבית, ופחות נשברת לרסיסים אחרי משברים, אך עדיין האם אפשר להגיע לרפוי מלא?

שלום אלינור, כתבת באורח נוגע ללב על הכאב שאת מרגישה בעקבות הכאב של בתך, ואני מקווה שהיא יודעת ומרגישה את האמפטיה הזו. לצד האמפטיה, נראה לי חשוב להעביר לבתך בכל דרך שתוכלי, את ההרגשה שאת סומכת עליה שתמצא את דרכה. סומכת עליה שהיא תמצא את הדרך לחוש יותר בטוחה ושלמה... סומכת עליה שתעשה את כל הדרוש כדי להמשיך לגדול ולהתפתח, גם אם הדרך מכאיבה ולא ברור אם לכל קושי יש מענה... סומכת עליה שהיא יכולה לבחור ולעמוד מאחורי בחירותיה, בדיוק כפי שאת עשית ועושה. אני מקווה שבקורב בתך תרגיש עוד יותר טוב עם עצמה ועם סביבתה, אורנה ראובן-מגריל אגב, אינני מכירה את שיטת הקינסיולוגיה.