לא מצליח להשתחרר מתחושות קשות

של אשמה כלפי אמי . אני חושב באמת ובתמים שאני גרמתי לה סרטן . ציערתי אותה רבות בתקופה מסוימת (לא בכוונה כמובן-פשוט היה לי קשה מאוד בתקופה מסוימת בחיי והיא לקחה את זהנ קשה-טעות ששיתפתי אותה אז בתחלואיי) ושנה אחרי-היא חלתה. אני יודע : אומרים לי שזה מחלה שמתהווה זמן רב, שזה גם בגלל יחסיה עם אבי , שזה בגלל שהיא רגישה, אבל אני הייתי הקטליזטור אני בטוח בזה וזה לא מרפה ממני ואף אחד לא מצליח לשכנע אותי אחרת.גם לא הפסיכולוג שטופלתי אצלו. אני מחפש משהו רציונלי לומר לעצמי למה לא אני אשם ואין...לא אוהב יפי נפש שאומרים:לא אשמתך על סתם...תוכיחו ולא סתם.. איך אני מתמווד עם הידיעה שאני גרמתי לאמי סרטן?

יוני שלום. אתה אומר שאתה מחפש משהו רציונלי שיוכיח לך שלא אתה גרמת לאמך סרטן, ולא מצליח למצוא. האמת, דווקא הרציונל הוא מאוד מאוד פשוט במקרה הזה: יוני, אנשים לא התרכו (או קוללו) בכוחות על שמסוגלים לגרום תחלואה ו/או מוות לאנשים אחרים, הרציונל לא מקבל תופעה כזו, חד משמעית. מכיוון שהרפואה, למרות הכל, אינה מדע מדוייק ועדיין רב הנסתר על הגלוי, יש הרבה מחלות שהגורם להופעתן אינו ידוע במדוייק. כאשר מעשן כבד חולה בסרטן ריאות, די ברור הקשר הישיר בין השניים. כנ"ל סרטן העור והקשר שלו לשיזוף מוגזם וכו'. לעומתם, יש סוגים אחרים של סרטן, בהם הגורם נשאר מעורפל. הרפואה האלטרנטיבית/הוליסטית גורסת שיש קשר בין מצבו הנפשי הכללי של האדם לבין המחלות שהוא "מזמין" לעצמו, ואני מאמינה שזה נכון אבל מכאן ועד להגיע למסקנה שבגלל שציערת את אמך היא לקתה בסרטן - המרחק הוא רב ועצום. אין לי מושג בנתונים סטטיסטיים, אבל אתה יכול לבדוק את זה ואני משוכנעת שתגלה שהסרטן הוא אחת המחלות הכי שכיחות באוכלוסיה, בעיקר בעולם המערבי, ואם איני טועה, השכיחות רק הולכת ועולה. אתה בוודאי לא חושב שכל אותם אנשים שחלו בסרטן, חלו בגלל שמישהו מבני משפחתם ציער אותם...? אני בטוחה שהתקופה הקשה שעברת השאירה משקעים אצלך, והלא ברור מאליו שלא "בחרת" להזמין אליך את צרותיך כדי להדאיג ולצער את אמך...אמא נשארת אמא, וגם אני (אחרי גיל 30) מצטערת לראות איך אמי לוקחת ללב את הקשיים בחיים שלי... ככה זה, כנראה שהדאגה היא חלק אינטגרלי מהתפקיד של הורה. מציעה לך להמשיך בטיפול פסיכולוגי ולהתמקד בנושא רגש האשמה הזה, ולמה אתה ממשיך להיאחז בו בעקשנות. אם לא הרגשת שהמטפל עזר לך, שווה לחפש מישהו אחר ולנסות שוב. אל תעביר את כל חייך ברגש האשמה הזה, זה עלול להיות הרסני ולהרוס את איכות חייך. בהצלחה

אתה מתאר תחושות באמת קשות ותסכול. אי אפשר להוכיי שלא אתה גרמת לה לסרטן אך אפשר להתמקד לרגע בך ולא בא. סביר להניח שאתה סובל מסוג מסוים של חרדה ומחשבות טורדניות ואז מחשבה זו יכולה להטריד אותך, אפילו שהיא לא רציונלית ובזה אפשר לטפל. לאחר שתטפל בזה תראה שאתה לא מרגיש כך יותר. לא כי הוכחת שלא אתה גרמת לה לסרטן, אלא הרגעת חרדה אחרת שאולי לא ברורה לך עדיין. אתה לא באמת מאמין שיש משהו שמישהו כאן יכול לומר לך משהו שישכנע אותך שלא אתה גרמת לכך. אפילו אם אביא לך מאות הסברים על הסרטן ועל הסיבות לקבלתו ועל שהוא עובר בתורשה וכו' - אתה כאילו חייב שזה יטריד אותך. אני מציעה לך לפנות שוב לטיפול, אולי אצל פסיכולוג אחר אם לא הרגשת שהאחרון עזר לך ואני מבטיחה לך שאתה יכול להרגיש יותר טוב.

יוני שלום, יש סבל רב במחשבה שגרמת לאימך את מחלת הסרטן בה לקתה. יתכן אפילו שככל שמנסים לשכנע אותך בדרכים רציונליות שזה לא יתכן, אתה מתחזק בעמדתך. אני סבור שעליך להתחזק כרגע על מנת לחזק את אימך, ואת הקרובים לך. טיפול פסיכולוגי בתקופה זו יכול לסייע לך להתחזק. יתכן שהסתכלותך על הארועים שהביאו למחלת אימך תשתנה כאשר תצליח להרגיש פחות קשה עם עצמך. אנא שתף אותנו בהמשך לגבי הקורה איתך. בהצלחה, גדעון