מיקוד האם

שלום רב, אני בחורה בת 29, רווקה ללא מקצוע מוגדר ועדיין גרה עם אמא. לאחרונה עברתי קורס שלומדים בו המון פסיכולוגיה ובעקבות הקורס הזה למדתי המון על עצמי ועל הבעיות שלי בעיקר על העובדה שיש לי חשש גדול לעזוב את הבית, במיוחד את אמא ונמנעת מזוגיות בשל כך. חשוב לציין שאני בחורה נאה מאוד עם אינטלגנציה גבוהה מאוד אך עדיין הדימוי העצמי שלי מאוד נמוך. עד לפני למעלה משנה היתה לי זוגיות עם גבר שבזמנו היה נשוי ובמשך היותי איתו כבר התגרש אך היום בדיעבד אני יודעת שזוגיות זו מלכתחילה לא יכלה להתממש כיוון שבאיזה שהוא מקום ידעתי שזה לא ניתן למימוש וזה נוח לי, כך לא אצטרך לעזוב את הבית ואת אמא. אימי בת 72 (אימי הביאה אותי בגיל מאוחר יחסית בגיל 42), אשה יחסית בריאה אך הגיל מתחיל להראות אותותיו ולאחרונה אני מתקשה להירדם מהמחשבות שחלילה יקרה לה משהו ואיך אתמודד עם כך. אני כבר כמעט שנתיים ללא זוגיות בכלל, התרגלתי להיות לבד, ובכלל להיות עם זוגיות זה מחשבה מוזרה בעניי מרוב שהתרגלתי ללבד. החלום של אמא הוא לראות אותי נשואה עם ילדים (יש לי אחים גדולים ממני שנשואים), וזה היה גם החלום שלי עד שהתיאשתי מכך. אני כמעט ולא יוצאת לבלות רק במקרה וחברים מזמינים אותי פעם בכמה חודשים (אני גם לא ניידת מבחינת רכב וזה מקשה עליי) היציאות היחידות שלי הם לעבודה או לקורסי העשרה שאני לוקחת לעצמי.אני לא מתאמצת למצוא זוגיות ואני כיום כבר לא מסוגלת לחשוב על המושג בליינד דייט (מרוב שבעבר יצאתי למעל 100 כאלו והבנתי שזה לא בשבילי) אני היום פשוט חיה את מעגל השגרה שלי מתוך תקווה שהזוגיות תצוץ יום אחד לבד בלי שאתאמץ ותצמח מתוך בסיס ידידותי של חברות אמיתית אך בתוך תוכי אני מרגישה שאני לא בסדר, שאני פוחדת שזה לא יקרה ואשאר לבד,שזה שנוח לי להיות ללא זוגיות זה לא בסדר ואלוהים יודע כמה אני באמת רוצה להתחתן אך התייאשתי. אשמח לשמוע את דעתך בעניין איך יוצאים מהמעגל הזה? אודה לך על חוות דעתך

שלום, את מתארת קונפליקט בין בניית זוגיות בוגרת וחיים עצמאיים, לבין החיים המשותפים עם אמא והרגשות העזים שיש לך כלפיה. נדמה לי שאת יודעת בעצמך לאיזה כיוון החיים מובילים... אך יש לך עוד צורך לעבד את הנושא לעומקו. מה דעתך בנוגע לטיפול פסיכולוגי דינמי? בטיפול תוכלי לחשוב על הקשר המיוחד שלך עם אמך, על תחושותייך לגבי נפרדות ממנה ועוד, ואני חושבת שתהני מכך מאוד. בברכה, אורנה ראובן-מגריל