התמודדות עם מחלה

לפני שבוע חליתי במחלה נדירה שפוגעת במערכת העצבים, המחלה נמשכת 3 שבועות. אני סובלת מכאבים חזקים בגוף שמונעים ממני את האפשרות לזוז הרבה ולכן רוב הזמן אני במיטה, המחלה יכולה להיות גם מדבקת. אני לוקחת משככי כאבים חזקים אבל הכאבים לא מפסיקים כבר כל השבוע וקשה לי לישון בלילות ולזוז בכלל, אני לא רואה את החברות שלי ואת החבר שלי ואני מרגישה בודדה. אני כל היום רק בוכה וכואב לי ואני לוקחת איזה אלף תרופות והכאבים פשוט לא עוברים, כל יום שעובר הוא קשה מקודמו ואני מתחילה לאבד תקווה. אני בן אדם שאוהב לצאת הרבה, וזאת פעם ראשונה זה שנתיים שאני לא יכולה אני גם לא יכולה לעזור לאימא שלי בבית ואני בקושי מצליחה לתפקד לבד, כשתמיד הייתי בריאה וחזקה לא משנה מה. אני שונאת להיות כזו חסרת אונים, איך לצאת מזה?

הי דינה. אני מתארת לעצמי עד כמה זה מעצבן ומדכא ואני בטוחה שהמחשבה "למה דווקא אני" חולפת לך בראש אחת לדקה בערך... אבל תנסי להתמקד בעובדות לרגע, והעובדות הן דווקא מאוד מעודדות לדעתי: את אומרת שהמחלה אמורה להימשך 3 שבועות, והנה כבר חלף שבוע שלם, שליש שלם של התקופה הזו כבר מאחורייך ! (חשבי כמה נורא לו היה מדובר בתקופה של חודשים ארוכים !) נכון שזה מעצבן שאינך יכולה לקום ולהסתובב, לצאת או לראות אנשים, אבל מדובר בסך הכל בשבועיים, אז תחליטי שבפרק הזמן הזה את עושה את כל הדברים הנעימים והכיפיים שאפשר לעשות לבד, שלא דורשים יציאה מהבית. אני בטוחה שאם תבקשי מחברות להביא לך ספרים או עיתונים הן ישמחו (בלי להיכנס לחדרך כדי לא להידבק כמובן), את יכולה לקרוא, לשמוע מוסיקה, לראות טלויזיה, נסי לישון כמה שיותר, הגוף זקוק להרבה שינה ומנוחה כדי להבריא. אם כתבת את ההודעה הזו במחשב אני מניחה שיש לך גם גישה לאינטרנט אז הנה עוד אופציה להעברת הזמן. בקיצור, מדובר רק בשבועיים, והדרך שאת תבחרי להסתכל על השבועיים האלה תקבע את מצב הרוח הכללי. אם תסתכלי על זה כעל אסון לאומי וטרגדיה נוראית שקרתה לך - אין ספק שזה עומד להיות סיוט. אבל אם תסתכלי על כל הדברים שאת יכולה לעשות לבד וליהנות מהם, דברים שבדרך כלל אין לנו זמן לעשות אותם בחיי היומיום במרוץ המטורף של עבודה/לימודים/חבר/משפחה - אז אולי פתאום תגלי שזה לא כל-כך נורא להיות עם עצמך. אני מבינה שהכאבים הם קשים, קחי משככי כאבים בהתאם לצורך ותזכרי כל הזמן שזה רק זמני וזה יעבור. תהיי בריאה !

דינה שלום, זה אכן מאוד לא נעים להיות חולה ובכאבים. בנוסף לתשובתה התומכת של דניאלה איתה אני מסכים, אוסיף ואייעץ לך לא להילחם במחלה. נסי לקבל את העובדה שהגוף צריך לנוח, שאסור לך לראות חברות , שכואב לך. עצם זה שלא תילחמי במחלה ותנסי להפיק את המיטב מהשבועיים שנותרו יסייעו לאחלמתך. החלמה מהירה, גדעון

החיים אינם רק דבש. יש בהם הרבה קושי. היכולת לקבל את הקושי, להתבונן אל תוך הבדידות, לתוך הכאב, יכולה להפוך 3 שבועות של סיוט, ל-3 שבועות של סיוט שאת עצמך לומדת ממנו משהו. יש סבל בעולם בלי סוף, ולשלך דווקא יהיה סוף, נסי לקחת משהו ממה שתלמדי חזרה לחיים הבריאים שאחר כך. כי בעצם, כולנו חולים, ובריאים, כולנו על פי תהום, אז עכשיו את טועמת "תהום" - וכשרע לגוף, רע לנפש, אבל עדיין זה זמן שאפשר ללמוד ממנו. אני גם לא מאמינה שאנו נהיים חולים "סתם", למרות שישנם מחלות, וירוסים, חיידקים וכו', יש גם אותנו - את החוסן שלנו, את הלחצים, הרצונות, המאווים. אפילו כתרגיל, כדאי לך לנסות לבדוק למה חלית עכשיו דווקא. גם אם זאת לא האמת המלאה.