אוקיי אז זה הסיפור שלי

בזמן האחרון אני משתעממת מהר מאוד...אוף.. ועכשיו בתקופה הזאת אני גם עוברת כל מיני כאלה....לגבי העתיד שלי, ז"א תראה, נסעתי השנה לארה"ב לשבועיים והנסיעה גרמה לי ממש לחשוב על העתיד רבות! על כל מה שאני רוצה לעשות בחיים, איך אני אתפרנס, למה אני לא ממשפחה עשירה, איך זה היה לגור בארה"ב ובבוסטון ספציפית- איפה שהייתי, וזה ממש תקוע לי הזה הרעיון ואני כבר אומרת לאמא שלי במיוחד את זה והמשפחה קרובה וזה והם כל זמן מדברים על זה שאני חיה בחלומות ודברים כאלה.. קיצר.. המ זה קצת מצחיק אבל גם מעציב אותי.. לחשוב כאילו שאולי אני מפספסת משהו..לא יודעת אם אתה מבין אותי...חח...אם לא תכתוב לי.. זה בעיקרון הקטע פה- תחושת הפיספוס הזאת.. הממ וממש היה לי כ"כ כיף שם שזאת היתה ממש חוויה אדירה והייתי רוצה לחוות אותה שוב אבל -- אין -- כסף וזה מתסכל אותי מאוד... ואין עם מי לדבר..וזה..ו-אני לא יודעת אם זה נורמלי אבל תמיד כשאני מדברת על זה..על הנסיעה שלי לשם אני ממש נהיית מאוד עצובה..ואפילו עכשיו אני על סף דמעה..לא יודעת מה זה..ממש... אה ובנוסף! גם נראה לי ששאני מרגישה שפשוט לא ידעתי לנצל את הזמן שהייתי שם....וגם ביום האחרון הרגשתי מוזר, לא בכיתי (לעומת אחרים) נראה לי שפשוט לא קלטתי, עיכלתי שאני נוסעת חזרה לארץ... ורק אחרי יומיים-שלושה בערך, אחרי שהתעוששתי מהסיפור של השינה התחלתי להרגיש -קצת- עצובה, אבל לאחר שבוע אולי קצת יותר הייתי מאוד עצובה וכל זה....עד עכשיו שעברו כבר חודשיים בערך. /= נושא אחר... שגם קצת מתסכל אותי... הידיעה שעוד מעט נגמרת השנה, שנה הבאה אני בי"ב !! אמאל'ה! איך הזמן רץ! ואחרי י"ב כאשר אני לא לומדת באמת שנה שלמה זהו ! אין בי"ס! התחושה הזאת של - מה אני אעשה אז....כל חיי רק הייתי בבי"ס חברות שלי רק משם..מה יקרה לי, נישואים, ילדים משלי אולי וכו וכו וכו.......... אז מהי ההצעה שלך, מה עושים וזה... תודה רבה מיטל

שלום מיטל, נשמע שאת מלאת מחשבות לגבי העתיד והעבר - כל כך מלאה עד שההווה קצת "בורח" בין האצבעות... את מרגישה שבמהלך הביקור בארה"ב לא ידעת לנצל את הזמן, והנה פתאום זה נגמר ונותר רק להתגעגע לבוסטון... גם התיכון יסתיים בעוד שנה בערך, ואולי אז תצטערי על הדברים שלא הספקת לחוות ולעשות. אני חושבת שכדאי לנסות להעביר לפחות חלק מהדגש אל ההווה שלך. זה נכון שהעתיד חשוב מאוד (ואני מאחלת לך נישואים וילדים וכו וכו וכו...), אבל כרגע את בת 17, והחיים שלך מתנהלים כאן ועכשיו. לפעמים זה עושה טוב לשוחח עם מישהו על ההווה שלך, ועל "הבריחה" הזו שאת עושה במחשבות אל העתיד והעבר. אולי תרצי לשוחח על הנושא עם פסיכולוג/ית? בברכה, אורנה ראובן-מגריל .

דבר ראשון, אני לא "בורחת" משום דבר, ואל תחשבי שאני מכחישה את זה או משהו. אני מודעת טוב מאוד לדבריי ולמעשיי. סך הכול, אמרתי ש'הביקור', אם את רוצה להגדיר את זה כך, היה ממש חוויה מדהימה בשבילי, ובגלל שזאת היתה החוויה הכי מדהימה בחיים שלי עד כה, אני מתגעגעת אליה, והייתי מאוד רוצה גם לחיות שם, בגלל כל האווירה שם והכול... ברור לי שיש לשים דגש על ההווה שלי, ואני שמה גם. פשוט לפעמים שאני נזכרת שהייתי שם, אני מרגישה עצובה, וזה בד"כ כאשר אני מסתכלת בתמונות משם, אבל אני ל-א 'בורחת' משום דבר ולאף מקום...[ח..] לסיום, רק שתדעי שלא כתבתי כל זאת רק כדי להצדיק את מעשיי או משהו. בברכה, מיטל.