בקשת עזרה דחופה

שלום, אני מבקשת עצה בקשר למישהי שאני מכירה. היא בת 21 השתחררה לא מזמן מהצבא. לפני כשנה היה לה איזשהו אירוע בצבא שהיא לא מדברת עליו. בעקבות המקרה האנשים בבסיס שלה הפסיקו לדבר איתה. מאז המצב שלה הלך והחמיר. היא ניתקה את הקשרים עם כל החברים שלה מהבית ומהצבא, המצב שלה עם ההורים החמיר עד כדי כך שהיא מדי פעם מצאה את עצמה ברחוב, כשניסיתי לדבר איתה היא אמרה שהכל בסדר. בבוקר היא עובדת אך אחר הצהריים היא מסתגרת בביתה ולא מדברת עם אף אחד מבודדת לגמרי מבחינה חברתית, לא נותנת לאף אחד להתקרב ובשלב הזה של חייה גם אין הרבה מי שמנסה מיותר לציין שהיא לא יוצאת לשום מקום, היא טוענת שלעולם לא תסמוך עוד על אף אחד. היתה לה לפי החשד שלי הפרעת אכילה עוד כשהייתה בצבא ומאז המצב שלה החמיר מאוד. היא ניסתה ללכת לפגישה בודדת עם פסיכולוג אך נרתעה, מהמחיר אך לפי דעתי בעיקר מזה שהיא תצטרך לסמוך עליו מה שהיא לא מסוגלת לעשות, לטיפול ציבורי היא מסרבת בתוקף ללכת. השאלה שלי היא: מה אפשר לעשות למענה? לאן להפנות אותה?

הי עדי, נשמע שהיא תאלץ להתגבר זמנית על הרתיעה ולנסות שוב טיפול פרטי. כדאי להסביר לה שתתן צ'אנס לקצת יותר מפגישה בודדת ושזה יכול לעזור לה מאוד. כדאי לדבר איתה על כך עד שהיא תסכים ותפנה לטיפול כי את מדברת על תקופה ממש ארוכה שהיא כך. בהצלחה....

לא ניתן לעזור למי שלא מעוניין לקבל עזרה ואי אפשר לכפות עזרה בכוח. כל מה שאת יכולה לעשות כרגע זה להיות שם בשבילה. להמשיך להיות החברה שלה ומדי פעם לנסות לדובב בעדינות. את יכולה לומר לה שהמשך ההסתגרות לא יפתור לה את הבעיה . יתכן שהיא בדיכאון אך אי אפשר לומר זאת בוודאות בלי ללהכיר אתה. אם מצב זה ימשך ויחמיר אולי תזדקק לסיוע פסיכולוגי מקצועי. קשה מאוד לייעץ לך על פי המצב שאת מתארת והיכולת שלך כחברה לעזור היא מוגבלת. אפשר ללכת לטיפול פסיכולוגי דרך קופת חולים במחיר זול מאוד. תמשיכי להיות חברה , להתקשר להתעניין ולעזור ככל שתוכלי , בתקווה שתתרצה ותבקש את עזרתך.

שלום עדי, אני מצטרפת לתחושה שחשוב להמשיך ולתמוך בה, ולהמשיך להזכיר מדי פעם את החשיבות של פנייה לעזרה מקצועית. אולי תוכלי לעזור לה לתאם שוב פגישה ראשונה עם פסיכולוג/ית? במצבים מסויימים התיאום הראשוני הזה יכול להיראות כמו "הר" שקשה להתגבר עליו... אורנה ראובן-מגריל