היסחפות...

שלום, לפני כשבועיים היה לי סטוץ עם עמית לעבודה.היינו קצת שתויים ובאוירה חופשית והדבר קרה. אני חייבת לציין שלא נמשכתי אליו מעולם ותמיד ראיתי בו כידיד נטו.לאחר המקרה הרגשתי רע עם עצמי בייחוד מעצם העובדה שאנו חברים מאוד, מאוד טובים ובנוסף הוא שבוע וחצי לפני חתונה.... מכיוון שאנו בקשרים מעולים בעבודה וכולם יודעים זאת ועוד יותר מזה אף אחד לא יעלה בדעתו שהיה בנינו משהו, היה לי מאוד קשה. הייתי חייבת להמשיך כאילו כלום לא קרה אבל למעשה אצלי השתנה משהו... קשה לי להחמיא לו ולצחוק איתו כמו לפני המקרה. עכשיו המילים שהייתי משתמשת בהן לפני כאילו מקבלות משמעות אחרת, בכל זאת היה משהו וקשה לי לשכוח. בחתונה שלו כולם שאלו אותי אם אני מתרגשת , אך למעשה הרגשתי די מוזר. אם לא היה קורה מה שקרה , הייתי מחבקת ומנשקת אותו, רוקדת איתו והכל היה טבעי לחלוטין.אבל מכיוון שקרה מה שקרה קצת תפסתי מרחק, היה לי קשה. אני מרגישה רע שבאיזשהו אופן הייתי שותפה לבגידה שבוע וחצי לפני נישואיו. אני מרגישה רע ששכבתי עם הידיד הכי טוב שלי ושאפילו אני לא נמשכת אליו ושהכל קרה רק בגלל האלכהול. אני מרגישה רע שזה קרה ומצטערת על כל רגע, למרות שאני לא זוכרת הרבה מהסיטואציה. אני מאוד מקווה שאוכל להמשיך הלאה ולשכח את מה שהיה , אוכל להמשיך ולצחוק איתו כבעבר. נכון להיום אני הולכת ומתרחקת. לא מבינה איך זה קרה, שונאת כל רגע מאז.....

הי, מה לעשות..מה לעשות...זה כבר קרה וזהו. תמיד חשבתי על חתונות כעל GAME OVER כזה.. עכשיו הוא נשוי וכל מה שהיה לפני נמחק וכבר לא משנה. אני מניח שהיה עוזר לך לדבר איתו על זה לפני, ללבן עניינים ולהסכים שזה לא ביג דיל, אבל עכשיו אני במקומך הייתי מניח לזה ונותן לזמן לעבור ולרגשות להתאדות... תני לעצמך להאשים את האלכוהול ותני לזמן להעביר את החוסר נעימות (שלא תיעלם בחיים, אין מה לעשות..אבל היא תפחת בהמון..) מקווה שעודדתי..

מסכימה עם הדברים שנכתבו לפניי. העובדה שאת מרגישה אשמה מעידה יותר מכל על היותך אדם מצפוני וישר, וברור שזו היתה מעידה חד פעמית ולא דרך חיים עבורך. אנחנו בני אדם ואף אחד מאיתנו לא מושלם, מדי פעם בפעם אנחנו עושים טעויות (ולרוב משלמים עליהן, כפי שאת מגלה כרגע, כי רגש האשמה הוא אחד המטבעות היקרים יותר שניתן לשלם באמצעותם...) אבל צריך גם לדעת לסלוח לעצמנו ולהמשיך הלאה. הדבר המוזר הוא שהרבה יותר קל לנו לסלוח לאחרים על משגים שלהם, מאשר לעצמנו. אני בטוחה שאם חברה טובה שלך היתה מספרת לך על מקרה כזה, היית מוצאת מיד את כל המילים הנכונות כדי לעודד אותה, והיית מוצאת שקל לך מאוד לסלוח לה על היותה אנושית... עכשיו את צריכה למצוא את הדרך לעשות את אותו הדבר עבור עצמך. משערת שבתקופה הקרובה היחסים ביניכם יהיו קצת מאולצים ולא טבעיים, אבל עם הזמן והמרחק זה יסתדר. הכי הכי חשוב - אל תתפתי לספר לזוגתו על העניין הזה בשום פנים ואופן, גם אם תתפתי לעשות זאת כדי להקל על מצפונך. הדבר הכי טוב בטעויות של העבר הוא שהן מאפשרות לנו לדעת ממה עלינו להיזהר בעתיד.