תת מודע ואונס/תקיפה מינית

האם יכול להיות שפסיכולוג יטעה באבחנה שלו?הפסכולוג שלי טוען שעברתי אונס/הטרדה בילדות וזה בתת מודע שלי. ואני מפעילה מנגנוני הגנה כדי לא לתת לזה לעלות- התנגדויות. מילא שאני לא זוכרת כלום, וניסיתי! כל הזמן אני חושבת על זה , מנסה להזכר אם היה משהו וגם הוא לא עלה על כלום ואני אצלו בטיפול כבר 3 חודשים. חוץ מזה שהאבחנה להמנעות שלי ממגע, רגשות... עד עכשיו הייתה קשורה לקושי סנסורי. לפחות ע"פ אבחון שעברתי אצל מרפאה בעיסוק.אבל הפסיכולוג לא חושב ככה.ואני כבר לא יודעת למי להאמין. ז"א לאיזה אבחנה. ואני מפחדת שאם אלך אחרי הפסיכולוג וזה לא נכון אני סתם אכנס למערבולת שלא אדע איך לצאת ממנה אם בכלל. חוץ מזה שברור לי שקל יותר לא להתמודד עם הקושי, שזה יקרה אם אלך אחרי הפסיכולוג ולא יקרה אם אלך אחרי האבחנה של המרפאה בעיסוק כי אם זה סנסורי אז אין יותר מדי מה לעשות עם זה.

שלום, אינני יכולה לדעת מהם הסימנים שהובילו את הפסיכולוג שלך להציע פרשנות מעין זו, ולכן לא אביע את דעתי לגבי תקפות האבחנה. במקום זאת, אני רוצה להציע לך להביא את הנושא לדיון פתוח בטיפול עצמו. חשוב שהמטפל יכיר את ההתלבטות שלך בין "לא להתמודד עם הקושי" לבין "אכנס למערבולת שלא אדע איך לצאת ממנה בכלל". חשוב שתוכלי לבטא את תחושותייך השונות לגבי הפרשנויות שהוצעו, ולעבד אותן בצורה מעמיקה. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

קודם כל, תודה על התשובה והעצה... הסימנים שהובילו אותו לאבחנה הם ההימנעות שלי ממגע ומרגשות. לדעתו אני חיה במין בועה.. ליד החיים ולא בתוכם בדיוק בגלל זה. ואם לא אתמודד עם הקושי זה יפגע בי מאוד בעתיד. והוא בתור איש מקצוע לא יכול להתעלם מזה. ולגבי מה שהצעת- הדיון הפתוח, עשינו זאת ,דיברנו על זה ואני אמרתי שאני מקבלת את האבחנה של המרפאה בעיסוק שזה סנסורי... וגם בגלל שאין שום סימן שמראה שזה פסיכולוגי- לא זכרון שלי וגם הוא לא הצליח להעלות שום דבר אצלי בקשר לזה. אבל הוא כל כך בטוח בעצמו ולא מוותר. לכן אני כל כך מתלבטת , בגלל הבטחון הזה. אבל מצד שני אני מפחדת שמרוב לחשוב על זה ולנסות להזכר במשהו שאולי לא קרה אני אמציא דברים ואז זאת תהיה המערבולת. אני באמת לא יודעת מה לעשות, או מה לחשוב כבר. האם ללכת אחריו וזהו אפילו שייתכן והוא טועה וזה סתם יכניס אותי לסרטים. או אולי לוותר וזהו, לשכוח מהכל.