מודה לד''ר קפלן ,עזרת לנו ביעוץ בדור זה כמקצוען ג

אני מבקשת להודות לך ד''ר קפלן עזרת לנו ב ג ד ו ל !הסבן האהוב שלנו אכן נסע לחו''ל עם חברתו ,וכל הקשר ביננו הפך להיות ממקום אחר בדיוק כפי שציינת בתגובתך לפני שנה (רצ''ב פנייתי ותגובתך למען אחרים יראו כמה אנשי מקצוע כמוך יכול לעזור במצבים מסויימים למרות שהבן האהוב שלנו גדל עימנו עם כפית של דבש .אני מודה לך ובעיני אתה מקצוען בחסד .יישר כוח!! 8/8/04פניה לד''ר אורן קפלן , שלום רב, למרות שהתייעצתי במספר פגישות עם פסיכולוגית קלינית (מעולה ).אני מוצאת עצמי עדיין במעגל של מריבות קשות עם בני בן ה23 , חוסר הערכה כלפי ממנו. גם חברתו נכנסה לתמונה ומגיעה אלינו הביתה בפרצוף חמוץ ומתלוננת בפניו כי אני עם פרצוף חמוץ. כשדאגתי לארח אותה כמלכה התלוננה בפניו "כי לא רוצה להיות עם אימא שלו לבדה" חוסר אהבה ומריבות עד השמים יש בבית. הוא בחור רציני ,עובד ,משתכר היטב ,מוערך מאוד בעבודתו,קיבל מאיתנו סכום לא מבוטל לרכישת רכב. אני מרגישה דחויה על ידיו כל הזמן. כל דרך שבחרתי לא הצליח לי ,גם שבחרתי לעזוב אותו לנפשו ורק לענות לו לשלום ,כשהוא מברך אותי . גם זה לא הצליח והיו לו טענות כלפי. אינו יכול לשמוע מפי מילה אחת ללא טענות. מרגישה שרק לנתק הקשר עמו רק אז אולי יסתדרו המערכות, או שאפסיד אותו . אין לי ולא מצאתי שום דרך אליו עם אהבה חיבה הוא פשוט דוחה אותי. היו הרבה התפרצויות בבית לאחר שסיים את הצבא ובזמן שירותו בצהל ,חשבתי שאולי יעבור זמן ויסתדרו דברים ,אך מתעצם וללא ברירה הזמנתי ניידת באחת ההתפרצויות זעם שלו ,מאז עברה שנה הוא קצת החזיק עצמו ללא התפרצויות ,אך שוב הכל חזר חלילה והוא יורה לכל הכיוונים ,כשמדברות עמו אחיותיו על כל נושא שהוא הוא תוקף אותן "אתן כמו אימא" הוא אינו מוכן ללכת עמי לטיפול ואינו רוצה לפתור את הבעיה בדיבורים הוא מאמין כי כל מה שאני עושה זה פסול. הוא עזב את עבודתו( ששם השתכר יפה מאוד )ונוסע לחו''ל עם חברתו לתקופה לא מוגבלת ,אולי לעבודה מזדמנת . אודה לך אם תוכל לתת לי כיוון .מאת אימא לבן מתבגר 9/8/04 מאת ד''ר קפלן פסיכולוג קליני פורום דוקטורס שלום אני לא בטוח שיש פתרון מיידי לבעיה שאת מתארת. יש דברים שהזמן והמרחק יוכלו מעט לרפא. אם המצב הגיע עד כדי כך שהיית צריכה לקרוא למשטרה כנראה שרמת התוקפנות שאת חווה היא גבוהה מאוד. גם אם בשנה האחרונה לא היית צריכה לקרוא שוב לניידת, עדיין סביר להניח שעומס הרגשות הוא גבוה מאוד. אני מציע למצוא דרך שבנך יעזוב את הבית ויתחיל לקיים את חייו בעצמו. נסיעה לחו"ל היא בהחלט רעיון לא רע ואחריה כדאי שישכור לו דירה ויחיה באופן עצמאי. חלק מהחיכוך נובע מכך שאתם עדיין מקיימים מערכת יחסים של אמא עם ילד צעיר כאשר זה מזמן לא כך. אין טעם לנסות ולשנות אותו, מצד שני בהחלט צריך להציב גבולות ברורים לגבי מה את מוכנה ומה את לא מוכנה לסבול. בהחלט יתכן שתהיה תקופה מסוימת של נתק זמני או אפילו מלא אבל כאשר הקשר יתחדש הוא יתחיל מנקודת מוצא הרבה יותר טובה. להמשיך כך נראה לי לא בריא וגם לא ממש מוביל למקום חיובי. בברכה ד"ר אורן קפלן פסיכולוג קליני פורום דוקטורס אמא יקרה,9/8/04 בנך בן ה- 23 אינו מתבגר אלא מבוגר לכל דבר. מערכת היחסים שנוצרה ביניכם אכן מורכבת מאוד ומצערת. ייתכן שדווקא המרחק הפיזי יסייע לקרב ביניכם מבחינה רגשית. ייתכן שכאשר יהיה רחוק מהבית ילמד להעריך יותר את הקן המשפחתי. אם לא היה נוסע לחו"ל, הייתי מציעה לך לדבר עימו על עזיבת הבית. הוא מתפרנס בכוחות עצמו ויכול לדאוג לעצמו. עליו להפנים כי כל עוד הוא גר בביתך, עליו לקבל על עצמו התנהגויות מסוימות ולהימנע מאחרות... עצתי לך, להרפות ולהפסיק "לחזר" אחריו. ייתכן שהנסיעה לחו"ל תיטיב עימו. במקרה שיחזור לאחר שהות קצרה, בקשי ממנו להתחיל בחיים עצמאיים מחוץ לבית. אין הכוונה "לזרוק" אותו החוצה אלא לתמוך ולעזור לו להתחיל בחייו הבוגרים והעצמאיים. בברכה, שיר

דר' שלום יש לי בן בן 16 שהיפסיק ללמוד ,מסתגר בתוך עצמו, איבד שמחת חיים ויש לו אף סממנים דכאוניים. הוא היפסיק לאכול מאכלים שאהב,הולך לישון בשעה מוקדמת ופשוט לא מעונין צאת מהבית.אני חרדה לו.האם תופעה זו אופינית לגיל התבגרות, או שהוא מפתח איזה שהיא מחלת נפש..?