אם

אם אני מרגישה לא אמיתית שאני מרגישה שיש בי חור שאני מרגישה שאיני מסוגלת לסמוך על אף אחד שאיני מסוגלת לחיות איפה שהדעות של אחרים שאני מרגישה נורא פגיעה ונורא מפחדת להיפגע כי כבר נפגעתי המון רק מנוכחות האנשים בחיי נפגעתי כי הרגשות שלי היו קיצוניים מדיי ולא במקום ועדיין אני מרגישה שזאת לא אני ויש לי צורך לכסות על עקבות ואני לא יודעת מה לעשות ואני מפחדת שהפסיכולוגית שלי תשחק בי כמו בובה עם חוטים. היא יודעת על האוסידי אבל נראה לי שיש יותר ואין טעם להמשיך את הטיפול אם הוא לא מתאים.. ואני אהיה עסוקה מדי בתהיות ופחדים ואני רובוט. עזרה בבקשה...

תוהה, את מתארת דברים כואבים. המטפלת שלך יודעת שכך את מרגישה לגבי עצמך ולגבי הטיפול? אני חושבת שכדאי תדברי איתה על הדברים האלה ותשתפי אותה במה שקורה אצלך; בספקות לגבי האבחנה (האם רק OCD או שיש עוד משהו), בספקות לגבי יעילותו של הטיפול, בפגיעות שלך... לעזוב את הטיפול את תמיד יכולה, אבל אני חושבת שכדאי לך לברר קודם האם המחשבה על הפסקת הטיפול נובעת באמת מתחושה שהוא לא מתאים, או כחלק מהתליך ההתנגדות לטיפול. ס.מ.

ערב טוב בניסוח נוגע ללב את מתארת רגישות, חוסר חיבור וחוסר אימון בעצמך ובסביבה. אני מרגישה את הכאב ואת הקושי שלך... שולחת לך חיבוק חם ואוהב נינה

שלום, אני מסכימה עם התגובות שקבלת בפורום, בנוגע ליכולתך להביע ברגישות ובבהירות את תחושת ה"חור" הכואב, שאינו מתמלא... אני מצטרפת להצעה לדבר על-כך בטיפול, ונסות לבנות תקווה... בהצלחה, אורנה ראובן-מגריל

אני נתתי לפסיכולוגית שלי בכתב מה אני מרגישה והיא לא ראתה צורך לדבר על כך בטיפול היא טענה שככל שנתקוף את האוסידי הדברים יותר יתבהרו... אני כועסת עליה על זה שלא היתה מספיק חד משמעית ואני יודעת שאין לי מה לכעוס ולהיות פגועה, הטיפול רק בתחילתו ולכן אני כרגע מפקפקת ביעילותו בעתיד נראה שאמצא דרכים אחרות לפקפק ביעילות הטיפול): זה לא פסיכותרפיה זה טיפול קוגנטיבי היתנהגותי אני די מפחדת להמשיך.. ועוד פעם תודה על התגובות אני מעריכה אותן.