שינוי - שאלה למשתתפי הפורום

שלום לכולם, אני נמצאת בטיפול מזה כמה שנים ומנסה לבחון את השינויים שעברתי, אבל קשה לי מאד להבחין בהם. האם הם משמעותיים? האם שינויים מאד קטנים הם בעצם גדולים? האם ישנם שינויים פנימיים? שינויים חיצוניים? כמה עמוקים השינויים? רציתי להיעזר בכם. בניסיונכם ובהרגשתכם. אולי הם יוכלו לעזור לי להתבונן גם על עצמי. המוני השאלות שלהלן מופנות לאנשים בפורום שנמצאים בטיפול בשיחות, ובוודאי שגם ובעיקר לעצמי, רק שלי יש בעיה לענות עליהן עכשיו. אני מניחה שעצם הצגת השאלות מראה על איזו הבחנה דקיקה ומוסווית בשינויים, אולי הבחנה שקשה לי להביט בה בצורה ישירה:-). לא אולי. בטוח. ברור שאציג את הנושא הזה בטיפול שלי בעצמו, אבל בינתיים רציתי להעלות כאן את מחשבותיי, להתבונן בהן מבחוץ, והייתי רוצה לשמוע גם אתכם, אם אתם מוכנים:) אולי השאלות שלי יוכלו לעזור במידה מסוימת גם להתבוננות עצמית שלכם:) האם אתם(/אני...) נמצאים או הייתם בטיפול בשיחות במשך זמן, חודשים, שנים? האם אתם מבחינים בשינויים פנימיים או חיצוניים? אלו שינויים? (זה הכי מעניין אותי...). באיזה מצב הגעתם לטיפול, באיזה מצב אתם עכשיו? האם אתם מבחינים בשינוי בהתנהגות שלכם, בתפיסה, בתפקוד? האם בעיות נפתרו? חלק? הרבה? כלום? האם קיבלתם בטיפול כלים שטובים גם לעכשיו וגם לעוד הרבה שנים? האם אתם יודעים כבר להשתמש בהם? פחות או יותר? האם לפעמים ורק קצת? האם בכלל לא? האם השינויים מספקים אתכם? האם אתם חושבים שנעזרתם די בטיפול או שיש מקום לעוד המשכים (תמיד יש מקום, אבל השאלה היא עד כמה, כמובן) ה א ם   א ת ם    מ ר ג י ש י ם    י ו ת ר    ט ו ב ? האם חלו שינויים לרעה? האם אתם כועסים ומאוכזבים כי אתם לא רואים כל שינוי, או שינוי משמעותי ולכן גם שוקלים לעזוב את הטיפול? אולי ברגע הכי קריטי שלו? אולי אתם מבינים שבמקרה כזה נתקעתם כי הגעתם ללב הבעיה? האם טיפול תרופתי היה או ישנו במקביל וגם עזר? האם בכלל החלטתם לעזוב כל טיפול מכל סוג כי הוא רק הוביל אתכם למטה? ... בהסתכלות כללית - הטיפול מאד טוב לי. הטיפול חיוני לי. אני לא שוקלת לעזוב. עדיין איני מודה שאני מבחינה בשינויים משמעותיים וכרגע ישנה הרעה גדולה במצבי (כי מתקרבים לגעת היכן שהכי כואב). שינויים חיצוניים חלילה להם להראות. זו האמא (!) של כל החרדות (!!!). אבל השינוי האמיתי הוא מה שקורה שם פנימה, ואותו חשוב לי לבחון. אם השינוי הפנימי יהיה מספיק רציני, אני מקווה שתפחתנה החרדות הנוראיות וגם שינויים חיצוניים יבואו לידי ביטוי. הו, יש עוד המון מקום לשינויים משמעותיים וגדולים. קיבלתי כלים רבים ומצוינים. אני די מאבדת אותם עדיין במצבי אמת. לפעמים כן, לפעמים פחות. אני זקוקה לכלים רבים נוספים. כרגע איני מוכנה ואיני בריאה. כלל לא. אני כועסת פעמים רבות על התקיעות, על ההכאבה הבלתי אפשרית כמעט, אבל גם יודעת מהיכן היא באה, ויודעת שהתהליך ארוך. בוודאי שמדברים על זה. יש לי סבלנות, אפילו יותר מידי, למרות שהזמן אינו מיטיב עמי:(. המממ... זה מה יש. הוי כמה שהתעייפתי מכל השאלות האלה. פפפפפפפפ. למרות שהאמת היא שסתם הייתי צריכה לשחרר את הדברים האלה בשביל עצמי. וואו! היה לי קשה להוציא את הדברים האלה החוצה למן מקום כזה. הצילו! עכשיו זה בחוץ וכבר לא בשליטה שלי. חי חי. איזה אומץ, איזה פחד... אז תודה שיש פורום לכתוב בו את הדברים שיישארו מתועדים ומגובים חחחחחח ותודה למטפל שלי גם:). איך שבנאדם מנסה לטפל בעצמו... איך שבנאדם משוויץ בטיפול שלו ... נותר לגלות מה יקרה, או לא:) אשמח מאד לשיתוף מצדכם, תודה לכולם:-)

שלום, אני חושבת ששאלת שאלות מעניינות ורגישות, ומקווה שתקבלי התייחסויות בפורום. אני מבינה שאת מעוניינת בהתבוננויות של מטופלים, לכן לא אכתוב יותר מזה... בברכה, אורנה ראובן-מגריל