זקוק לשינוי!!

אני בן 25, סטודנט מהמרכז, שנמצא מזה כמה שנים בהתחבטויות בנוגע לנטייה המינית שלי. ברור לי שגברים מושכים אותי יותר ושהם מהווים אובייקטים בעת הפנטזיות המיניות שלי, אבל בפועל, מעבר לתמונות הפורנוגרפיות באינטרנט, אני מוצא פער די גדול. כמו כן, היו לי התנסויות עם נשים, אם כי לא בשנים האחרונות. כשאני נפגש עם גברים במסגרות שונות של גייז ( היכרויות, מקומות בילוי ופנאי), אני לא מרגיש לרוב משיכה או כל עניין מיני עם הגברים שאני פוגש. יתרה מזאת, לרוב אני מרגיש גם לא שייך, כאילו אני משתייך "לתרבות" אחרת ואני רק מתארח פה. הדבר מעצים את התחושה שלי, שאני אאוטסיידר ולמעשה לא שייך לשום מקום, גם בקרב סטרייטים, שאת מרבים הזמן, אם במסגרת הלימודים, העבודה והחברים אני שוהה בה בעיקר. אני מאוד רוצה לבנות מערכת יחסים זוגית, ומאוד לא מתחבר לתרבות הסטוצים והזיונים שבקהילה ואני מרגיש לעיתים קצת לא שייך גם בגלל זה. ואז עולה בי השאלה, שאולי לא לוותר על החלום להקים משפחה ולהיות עם אישה, שהרי להיות גיי, לפחות עד כה, לא ממש הצליח לי, אולי זו לא הדרך שלי להגשים את עצמי, אולי אני לא "מבין" נכון את הנטייה, אולי בכלל הדבר בר שינוי??? בתקופה האחרונה, בעיקר לאור מה שהשתקף מסביבי - אנשים שמתחתנים ואוחזים בקשרים ארוכי טווח, אני מתחיל לאבד את התקווה והאופטימיות שאמצא מישהו ואוכל לנח על זרי הדפנה ולפרוש מהמסע המאמלל הזה שאני נתון בו כבר מספר שנים. אני מרגיש ריחוק מחברים שיש להם מערכות יחסים ומפחיד אותי, עם כמה שזה עלול להשמע הזוי, שחברים נוספים שלי יתחתנו ויביאו ילדים לעולם. אני יודע שיש בכאן פרדוקס, מאחר ואני אמור לשמוח בשמחתם, אבל שוב זה מעמיד אותי בנקודה שאני מרגיש שונה, לא שייך, ובעיקר כמי שכבר לא יכול לתרום לקשר הזה יותר. בשנה-שנתיים האחרונות התרכזתי בעיקר בלימודים ובעבודה ומשם ניסיתי לשאוב את הסיפוק וההערכה העצמית שלי מאחר ובתחום הרומנטי נכשלתי כשלון חרוץ. אולם התבדתי והבנתי שזה תחליף זול ושקרי. אני מרגיש שאין לי כוחות להמשיך ולהתמיד בשני התחומים הללו. אני רוצה בקיץ לצאת לטיול גדול בעולם ולהתנתק מהמציאות שלי כאן, מהמשפחה, מהציפיות שאני אולי מנסה למלא, במודע או שלא במודע, מהחיפושים, הדאגות והפחדים, ושם במסגרת מסע מהנה והרפתקני, להתמודד עם זה, באווירה ובצורה קצת שונה. אני תוהה אם אני למעשה לא בורח בעצם המעשה הזה? הקושי למצוא חברים גייז ולבנות מעין "חבורה" לא הצליח למעשה מעולם. בתחום החברתי באופן כללי, לאחרונה, אני מרגיש אי נחת ואכזבה עמוקה. התרחקתי מחברים שהיו לי מתקופת התיכון, ולא העמקתי בקשרים חדשים שרקמתי עם השנים. חרף העובדה שיש לי מספר חברים קרובים שאני יכול לחלוק איתם את סגור לבי וטוב לי בחברתם, אני מרגיש בודד, שאין לי חברים, ובעיקר אין לי "חבורה", אותה קבוצת חברים של גיל ההתבגרות שמלווה אותך, חולקת ביחד איתך חוויות וזכרונות. מהבחינה אני אני עדיין מצוי בעיצומו של גיל ההתבגרות - לא עיצבתי את הזהות המינית שלי, הזהות המקצועית, אני לא יודע איך הייתי רוצה לחיות את חיי.... הרבה הרבה שאלות ללא מענה......... הייתה תקופה שאפילו חשבתי לחזור בתשובה, אולי שם חשבתי אמצא תשובות :( בימים אלו, אני לפני סיום לימודים, וכל החרדות, השאלות והפחדים צפים שוב. ואחד הקשיים המרכזיים שעולים ביתר שאת הוא הקושי בקבלת החלטות. אני מוצא עצמי מתלבט ומתקשה מאוד להגיע להחלטות שונות, חשובות ושוליות כאחד. אני נוטה להעלות שיקולים בכל החלטה ולהסתבך ובסופו של דבר לא להיות מרוצה מההחלטה שהתקבלה. אחד התחומים שבהם מאוד התלבטתי, מעבר ללימודים, עבודה, נסיעות, קניות וכיו"ב היה בבחירת מטפל, שאלות רבות שרק הרחיקו אותי מהפנייה לטיפול (או שהיו כבר חלק מהתהליך...): לפי איזו גישה, מין המטפל, האוריינטציה המינית שלו, מסגרת הטיפולים - פרטי/ציבורי וכו'. לבסוף בחרתי במטפלת שקיבלתי עליה המלצות, ואחרי 6 מפגשים ברחתי מהטיפול עם הזנב בין הרגליים ( זו המטפלת הרביעית שלי בחמש השנים האחרונות) מאחר והייתה בעיה קשה בכימיה בינינו. בקיצור מה עושים??? איך לוקחים את החיים יותר באיזי? איך "זורמים", מעיזים יותר ולא מתייחסים לכל החלטה או שינוי בחיים כמשהו קריטי וגורלי? אני מרגיש שאני פשוט רוצה לקחת חופש מהדאגות, מהמחשבות שאני מעמיס את אצמי בהן ופשוט להיות קצת יותר מאושר ושליו. תודה מראש...

מאור שלום, תיארת בצורה מפורטת ונוגעת את קשייך והתלבטויותיך, תחת הכותרת "זקוק לשינוי". אך במידה רבה אתה זקוק בנוסף לשינוי גם ליציבות - לקשר יציב וקבוע. למקום בטוח להניח בו את הראש ולנוח מהמחשבות. במידה רבה , כך אתה כותב, אתה עדיין בגיל ההתבגרות, מחפש את החבורה שתלווה אותך אל עבר הבגרות ולא מוצא, כי חבריך עברו לשלב הבא, שלב של יצירת קשר וזוגיות. מאור, אני סבור שטוב יהיה אם תחזור להיות בטיפול. קשה לעשות את תהליך השינוי הפנימי וגיבוש הזהות הפנימית ללא מטפל, שיסייע לך לחוש פחות אי נחת ויותר תחושת כיווניות ופתיחת נתיב חדש. אני מבין שניסית וזה לא הלך, אבל בכל זאת אל תתיאש, המשך לחפש פסיכולוג איתו תוכל לעשות את הדרך. כסטודנט אתה יכול לפנות לשרות הפסיכולוגי במוסד הלימודי בו אתה נמצא ולחזור בדרך זו לטפל בעצמך. בהצלחה, גדעון

מר שובל, יש אפרות לשמוע עוד כמה משפטים מלבד הפנייה לטיפול? ואם אתה סבור כי זו לא הבמה המתאימה, אציין שוב שהייתי אצל 4 מטפלים שונים ובאופן כללי, מכולם יצאתי בתחושת תסכול ואכזבה. כמובן שכל מקרה לגופו. אציין שפרט למטפל אחד, כולם היו דינמיים, אדוקים יותר או פחות. הייתי מעוניין לשמוע ממך, כמי שמכיר שיטות טיפול וגישות שונות, איזו מסגרת טיפולית תתאים לי. לעיתים אני חש דכדוך, מעין תוגה שמשתלטת עליי, לעיתים זה מלווה בכל מיני מחשבות שאני מטריד את עצמי בהן. ברגעים האלו, לאחרונה מתחשק לי פשוט לקחת איזה כדור ולהתשחרר מזה, אולי פרוזאק או משהו. האם לדעתך יש מקום לטיפול תרופתי? ואם בגבולות הפסיכותרפיה, טיפול קבוצתי יכול להתאים? ומה בנוגע לטיפול קוגנטיבי-התנהגותי? תודה רבה על התייחסותך.