גיל ההתבגרות

לרופאים שלום, עד כמה אני אמורה להיות (אני כבר ומאד) מודאגת מבני בן ה-16 וחצי שאומר "שבנות לא עושות לו את זה". הוא טוען שהוא עוד לא בטוח ב-100% שהוא אכן נוטה לצד בני מינו, שהוא צריך תחילה "להתנסות" כדי להיות בטוח. האם זהו רק שלב בהתבגרות שלו והזהות המינית? האם זה הפיך? אני חרדה, חרדה מאד, האם יש איזה ספרות שתוכלו להפנות אותי אליה? מה עלי לעשות? איך אוכל לגשת ולשוחח עם בני בנושא? להתייעץ עם איזה גורם? תודה על תשובתכם.

יש משפט שהולך משהו כמו: "אם אתה בן 16 וכותב שירים - אז זה סימן שאתה בן 16. אם אתה כותב שירים כשאתה בן 30 - אז אולי אתה משורר". נו, אז בערך על אותו משקל - בנך נמצא בגיל ההתבגרות, הרבה דברים לא ברורים בשלב הזה של חייו, הרגשות מאוד מבולבלים והזהות העצמית מנסה להפוך למשהו מגובש יותר. התנסויות בגיל הזה אינן מעידות בהכרח על משהו מוגדר וברור לעתיד. כמעט כולנו עושים דברים בגיל ההתבגרות שנשארים שם, ולא ממשיכים איתנו לגילאים הבוגרים יותר של חיינו. סביר להניח שהבן שלך עובר תקופה לא פשוטה כרגע עם התחושות שלו, ובעיקר (לתשומת לבך) עם הדאגה שלך, כי אני בטוחה שלמרות שאת מנסה להסתיר את דאגתך כשאת לידו - אין לי ספק שחלק ממנה עובר אליו, והוא מרגיש ושם לב איך את חווה את מה שעובר עליו. אני חייבת לומר שלא לגמרי ברור לי למה את מטורפת מדאגה (על פי הגדרתך שלך). ונניח שלא מדובר רק בהתנסות, ונניח שבנך אכן נמשך לבני מינו ולא לנשים - מדוע זו סיבה להיות ב"חרדה" (כפי שכתבת) ??... אני חושבת שבנך יוכל בהחלט להסתייע בתקופה זו בשיחות עם איש מקצוע כדוגמת פסיכולוג, ואני בהחלט סבורה שגם לך כדאי לפנות לקבלת יעוץ. יעזור לך לשוחח עם מישהו על החששות שלך, וכיצד להתמודד עם הנושא מבלי להוציא את החרדות שלך (בלי להתכוון) על בנך, כי זה עלול לגרום לו הרבה צער וכאב ואני בטוחה שזאת לא כוונתך. בהצלחה.

לאמא המוטרפת מדאגה שלום, אכן אין זה קל לשמוע מבנך שהוא נוטה יותר לבני מינו. ויחד עם זאת בנך דיבר איתך על כך. אין זה דבר של מה בכך. אני מוצא חשיבות רבה לקיומו של קשר פתוח בין ההורה ובנו המתבגר. קשר פתוח כזה יכול לסייע למתבגר להיתמך, לשתף ולא להיות לבד בתקופה קשה של גיבוש זהותו. מתבגרים רבים חוששים מאוד לספר להוריהם על נטיתם המינית והסתגרותם ושמירת הסוד רק מכבידה עוד יותר עליהם ועל הוריהם. אני סבור לכן , שהמשימה ההורית הראשונה בשלב זה היא לשמור את ערוץ התקשורת ביניך לבין בנך פתוח. כך שבנך ידע שהוא יכול לספר לך ולשתף אותך במחשבותיו ואת תישארי אימו התומכת. כותבת לך ליבי על הקשיים של גיל ההתבגרות ועל הלבטים והקושי בתקופה זו של גיבוש הזהות וגיבוש הזהות המינית. אכן דברים נמצאים רק בתהליכי גיבוש בתקופה זו ועדיין יכול להיות שבנך ימצא עצמו נמשך לבנות , אך גם בהחלט יכול להיות שמה שנאמר בלשון היסוס יאמר באופן ברור יותר בשלב הבא. מה יכול לעזור לך בדאגתך בתקופה זו? א. הידיעה שכפי הנראה נטיתו המינית של בנך אינה בשליטתך כרגע. (במחשבה שניה , אינני בטוח אם זה לא יותר מדאיג). ב. לשוחח עם הבן, לנסות להבין אותו ולתמוך בו. ג. התייעצות וטיפול ע"י פסיכולוג שיוכל ללוות אותך, ויעזור לך להבין מדוע הדאגה היא עד כדי כך גבוהה. ד. להציע לבן שגם הוא ילווה ויטופל ע"י פסיכולוג. ה. להיות מוכנה לשאת את אי הודאות הזו בתקופה שיכולה להימשך עוד זמן לא ברור. בהצלחה, גדעון