התנהגות פעוטה

הבת שלנו בת שנה ושלושה חודשים התחילה לאחרונה להרביץ לעצמה, לאחר שאומרים לה לא. אם שיחקה ונפל לה משהו גם אז יכולה להרביץ לעצמה (אם אומרים לה לא תיתן מכות בראש שלה ואם נפל לה אז או שתרביץ לעצמה בראש או על היד). לא משהו שהיא ראתה בבית. כשמתנהגת כך אנו מחזיקים בעדינות בידה ואומרים לה שהיא ילדה טובה ושאסור להרביץ לה לפעמים זה עוזר ולפעמים ממשיכה להרביץ ופורצת בבכי. עוד להוסיף שבחופשים כשנמצאת בבית ההתנהגות לא מופיעה. בנוסף לא בטוח שזה קשור בחופשים היא ישנה לילות שלמים ורגועים במיטתה, אך כשבגן היא מתעוררת ברב הלילות ולא מוכנה להישאר לבד. איך ניתן לדעת האם זה משהו שלה או שחווה בגן? והכי חשוב איך ניתן לסייע לה? תודה.

רמי שלום, גיל חמישה עשר חודש הינו תחילת המעבר מהינקות לפעוטות. שלב זה, שמתחיל בנסיון של ביתכם הפעוטה להיות עצמאית יותר, מעמיד את ההורים לראשונה לפני הצורך להציב גבולות לפעולות ולסקרנות של הפעוט באמירת "לא". ישנה חשיבות רבה לאופן בו נאמר ה"לא". משאגה: "לא!" ועד הרחקה עדינה של החפץ האסור. הפעוט לא מסוגל בשלב הזה להבין את משמעות האיסור והוא רק רוצה לחקור את העולם הנפרש מולו. תגובותיו יכולות לשקף לפיכך את תסכולו וחוסר ההבנה מדוע נלקח ממנו משהו שרצה בו. יתכן שאמירת ה"לא" בבית הינה שונה מאמירת ה"לא" בגן וביתכם מגיבה בתסכול לגבולות שששמים לה. דבר זה מעיד על סקרנותה וערנותה לעולם סביבה. לדעתי עליכם להמשיך ולמצוא את הדרך להרגיע אותה כאשר מגיבה במכות לעצמה. להסביר בעדינות ובטון רגוע. יתכן שהתנהגות זו תעזור להרגיע אותה כפי שכבר התנסיתם בכך. כדאי גם לברר עם הגננת כיצד מתנהגת בגן, כדי שאפשר יהיה להבין טוב יותר את התנהגותה ואת השפעת הגן על התנהגותה. כמו כן מפנה את תשומת ליבך לשרות "קו להורה"שפועל באוניברסיטת ת"א ונותן מענה לשאלות לגבי ילדים בגילאי 0 עד 6. הקו פועל בימים ראשון ורביעי בין השעות 09:00 עד 15:00 בטלפון: 6406888. בהצלחה, גדעון